לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני יותר קרובה ללפטופ מאשר לדף ועט אז יותר נגיש לכתוב כבר כאן (;


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014

תודה למין החזק.




הייתי היום במרכז לבריאות הנפש, כשאני מגיעה אז בדרך כלל ריק שם אבל כשאני מסיימת את הפגישה אצל הפסיכולוגית ויוצאת לחכות לפגישה אצל הדיאטנית כבר יש שם עוד בנות. רובן בגילאי תיכון, לראות אותן עושה לי רע.. הן נראות על הפנים. שיער מגעיל, לבוש מגעיל, מוזנחות ועם הבעה מתה בעיניים.


אבל הן רזות. כל כך, כל כך רזות.


בטח הן מסתכלות עליי ולא מבינה מה דאבה כמוני עושה שם. 


גם אני הייתי ככה. בחורות שנראו כמו שאני נראית היום היו נראות לי שמנות לכל דבר.


 הסתכלתי עליהן והתגעגעתי לזה.. התגעגעתי להיות שדופה, הסקיני אפילו רופף על הירכיים, הירכיים לא נפגשות גם אם אני אצמיד ממש בכוח את הרגליים, הידיים רזות, עצמות הבריח הרבה יותר בולטות..


אבל אני יודעת שיותר נכון, בריא ואפילו יפה לי ככה.


אני לא נער בן 15, אני אישה בת 20.


יש לי ציצים ויש לי תחת ויש לי ירכיים ויש לי מותניים והכי חשוב- יש לי מחזור.


ולא רע לי. אני אוכלת, אני שותה, אני יוצאת, אני מחוזרת, אני נהנת הרבה יותר מהחיים שלי.


החיים שלי עדיין סובבים בעיקר סביב ההפרעה הזאת אבל עכשיו זה בדגש של החלמה.


פעם זה היה גהנום.


יכלתי להעביר יום שלם על 2 עגבניות, או תפוח..


הקאתי אחרי כל ארוחה.


שנאתי את עצמי על איך שאני נראית ועל מה שאני עושה.


אני הרבה יותר מקבלת את עצמי עכשיו.


ברור לי שאני לא מבסוטית מאיך שאני נראית ואני רוצה לרדת את ה5-6 קילו שמפריעים לי, אבל זה כבר לא 15 וזה גם לא 10.


וזאת גם לא המטרה שלי בחיים. זה סתם עוד משהו שיקרה על הדרך והחיים שלי לא יחוגו סביב זה והמשקל הוא לא מה שיגדיר אותי את את ההצלחה שלי בחיים.


עוד יש נפילות, אבל אני יודעת שאני בגדול במגמת התקדמות.


עוד יהיה בסדר, אני אופטימית.


 לאט לאט אני תופסת שליטה.


דוחפת את עצמי מעבר לדברים שהייתי מסוגלת או מעיזה לעשות פעם.


קונה מכנס מידה 36 או אפילו 38 ולא רוצה להתאבד אחרי זה (:


מה שכן, עם כמה שזה נשמע שיטחי, אני חייבת להודות למין הגברי.


אצלנו הבנות, או לפחות בקרב הבנות שבחברה שלי אין פירגון ויש המון המון ביקורת.


גברים לעומת זאת יודעים לפרגן לבחורה.. עצם זה שגברים באמת מוצלחים, חתיכים, עשירים וחכמים ותכלס על רמה מחזרים אחריי ורוצים אותי נתן לי סוג של אישור שאני כנראה דיי בסדר. 


מאז שהבנתי שאני דיי אטרקטיבית בעיני המין הגברי ושהם מקבלים אותי ורוצים בחברתי כמו שאני, התחלתי גם אני לקבל יותר את עצמי.


גם במידה 38 אני כנראה נראית לא נורא בכלל.. ואולי אני גם אחלה בחורה להיות בחברתה..


אז תודה למין הגברי שלפעמים קצת בוטה ומביע את משיכתו בצורה קצת בהמתית, אבל כל עוד אתם עם טאקט ולא מאוננים על בחורה ברחוב, תופסים לה בתחת או משהו בסגנון אז המחמאות שלכם באמת משפיעות לטובה על בחורות כמוני ועל ההערכה העצמית, כיף שיש אתכם.


 אתם אחלה.


נכתב על ידי , 12/2/2014 03:09  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 32





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsilly21 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על silly21 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)