בסדר, דייט ראשון אני מבינה, לא כולם יתנפלו עליי כמו המאמן.. אבל דייט שני?? שלושה בחורים, 0 נשיקות ושום מגע..

וזה לא שאני איזה מרוחקת או משהו, ממש לא!

הכדורסלן בא אליי בחמישי, ראינו סרט, בחדר שלי, במיטה, בחושך ואפילו לבשתי מחשוף.

מתבקש שזה יזרום לאנשהו.. או שהוא ממש מכבד אותי או שהוא גיי.

היה לי ממש כיף איתו גם בלי זה.. הוא נשאר אצלי עד 4 בבוקר והיה לי מצחיק ומעניין איתו.

ופאק איזה זרועות!!

בשישי הייתי אמורה להיפגש עם החדש שלי, עד 9 בערב הוא לא אמר לי מתי והתעצבנתי.

אני לא אוהבת שמורחים אותי.

שלחתי לו הודעה שישכח מזה ושכבר לא יבוא. הוא נלחץ, ״אני בא עכשיו!״.

לא רציתי שיבוא, מי ישמע הוא עושה לי טובה. לא מוכנה לא להיות בראש סדר העדיפויות.

אני מחכה לך כל השבוע, המינימום שאתה צריך לעשות זה לתת לי שעה ולבוא. אבל יש לי חולשה לילד הזה.. הסכמתי.

הוא הגיע, היה כבר 12 וחצי בלילה, בכוונה באתי עם גופייה שחושפת יותר ממה שהיא מסתירה, יש לו חולשה מפחידה לציצים.

אני רציתי להציק לו. תכננתי לסגור את העניין, לשבת איזה חצי שעה באוטו, להגיד לו שהיה נחמד להכיר אבל אני צריכה יותר מילד ולחתוך.

אבל איך שנכנסתי לאוטו וראיתי אותו כולו לחוץ כזה ומצטער ישר סלחתי לו..

הוא משהו מיוחד, אין ספק.. צריך להיות מיוחד ממש כדי להיות יותר דפוק ממני.

אני רגילה שאחרים מסבירים לי איך להתנהג, אם זה בתוך מערכת יחסים ואם זה בחיים בכללי.

פתאום אני מוצאת את עצמי מסבירה לו למה הוא לא בסדר ואיך צריך להתנהג..

מפה לשם הגענו למושב האחורי של הרכב שלו, מאוווד מרווח שם..

הוא סוף סוף נישק אותי, הוא מנשק עדין כזה, כמעט בלי לשון, התחיל לגעת, התחלתי גם, הוא פחד להכניס ידיים מתחת לבגדים, אני לא..

אז עשינו סקס יבש באוטו.. עצרתי את עצמי מלהגיד לו שאני רוצה אותו בפנים.

וממש רציתי.. אבל בכל זאת, הוא חונה ברחוב שלי ולפני שעתיים בכלל כעסתי עליו..

הוא עליי, עוטף אותי, לוחץ אותי, פתאום היה חם..

הוא היה קרוב לגמור אבל שלט בעצמו.

לא יודעת באיזה שלב התחלתי לאתגר כבר את עצמי, אם הוא לא יגמור זה ירגיש לי כאילו לא עשיתי את שלי.

אז התישבתי עליו החיכוך הרבה יותר טוב ככה והפרצוף שלו חזיתי מול החזה שלי,

שהוא דאג כמובן להגיד לי כמה הוא אוהב אותו.. כמה ליקוקי אוזניים, נישוקי צוואר וכל השיט..

המצב הזה לא נמשך יותר מידי עד שהוא גמר.. הוא התבאס על עצמו רצח ואני שמחתי (:

בא לי כבר שיגיע שישי. מעניין אם עדיין אני לא אהיה הדבר הראשון שהוא ירצה לעשות כשהוא יגיע הביתה..

הייתי עכשיו בשיחה בקשר להצטרפות לקבוצה בשלוותה בהמלצת הפסיכולוגית..

עכשיו אני יושבת בבית קפה באזור מחכה לשיחה השבועית שלי עם הדיאטנית..

מצחיק שאני כותבת בבית קפה.. אבל זה עדיף מלהעביר פרופילים בטינדר.. מחקתי אותו..

הבנתי שלא בשבילי החרא הזה , אני נסחפת מהר מידי, שיחה קצת מעניינת עם בנאדם ואני לא יכולה שלא לפגוש אותו..

סקרנות.. וזה מה שהרג את החתול.. אז מתרחקת.

נרשמתי לחדר כושר, הולמס פלייס, עם כל חתיכי ועשירי העיר.

הגעתי למסקנה שלהיות מוקפת בחתיכים וכוסיות יתן לי יותר מוטיבציה מאשר להיות מוקפת בזקנים של הקאנטרי..

היום יש לי בניית תוכנית אימונים, פגשתי את המאמן שלי להיום כבר ביום שנרשמתי,

הוא אחראי חדר כושר, סמול טוק קטנטוש והוא אמר לזאת שרשמה אותי שתקבע לי אימון אישי איתו ושהוא כבר ידאג לי..

יאללה, הגיע הזמן לקחת את השליטה בחיים שלי לידיים.

החלטתי פחות לברוח מעצמי אל העבודה,

עבודה זה חשוב אבל אני בורחת מעצמי וממלאה את החיים שלי רק בזה כדי לא להתמודד עם עצמי, עם ריקנות, עם חיפוש אחרי עניין אמיתי בחיים..

יש אנשים שמצליחים לקום משפל אמיתי. אז קטן עליי.

סיימתי לראות את כל סרטי המסור. סרטים מעוררים ועם מסר כל כך חזק שאי אפשר לפספס.

אני חושבת שאני חייבת את המוטיבציה החדשה שלי לסרטים האלה.

אשכרה בוקר.

לא נראה לי שכתבתי פוסט בשעות האלה אף פעם.. אחלה יום שיהיה.
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-

_______________________________________________

עריכה:

זה נראה כל כך נורא ולא מסודר כשכותבים דרך הפלאפון.. איכס.לא עושה א זה שוב.

היה יום כל כך ארוך. לא נחתי מ7 וחצי בבוקר.

אבל היה כיף.

גיליתי שאני שוקלת פחות ממה שחשבתי אבל האחוזי שומן שלי גבוהים ממה שחשבתי :/

המאמן אמר לי שאני חייבת להתחיל לרוץ ושההליכון נראה כמו המקום הטבעי שלי.

מהאימון הקצרצר חזרתי הביתה וישר התארגנתי לעבודה.

מ-4 עד 12 וחצי על הרגליים. בר זה כל כךךך קשה.

אין כמו למלצר.