אז החלטתי להפסיק לשחק.
עוד מאז הסוף עם המושבניק נכנסתי לדיכאון.
וזהו. הסיפור איתו נגמר לגמרי..
כבר שבועים לא עבדתי.
לא מוצאת את עצמי בכלל.
פתאום אני לגמרי חסרת מטרות, חסרת מוטיבציה..
הכדורסלן לא מרגש אותי, מההתחלה הוא לא ריגש.. אני אחתוך את זה..
איזה בחור אחד, (עדיין אין לי איך לכנות אותו.. :/)
נזכר בקיומי לפני שבוע.. הוא רצה שנצא..
אמרתי לו סבבה, וקבענו דייט לצאת יום השואה..רומנטי..
ביטלתי כי נזכרתי שאני לא עושה שטויות יותר.
מעכשיו אחד, אחד ובמטרה למצוא קשר נורמטיבי לשם שינויי.
אמרתי לו שזה לא מתאים כי אני יוצאת עם מישהו והוא קיבל את זה יפה.
כל כך יפה שיום אחרי זה הוא שלח הודעה ושאל לשלומי.
רציתי להוריד אותו ממני אז אמרתי לו את האמת.
"בדיכאון קל לדברי הפסיכולוגית. כל היום אני ישנה, ביטלתי את כל המשמרות השבוע ואין לי כוח לחיות."
חשבתי שהוא יבהל...
הוא לא נבהל...
הוא אמר שהוא יתקשר אליי יותר מאוחר, והוא באמת התקשר, וגם ביום שאחריו, ושאחריו..
מסתבר שגם הוא היה מטופל עד לא מזמן וגם הוא נעזר בטיפול תרופתי..
הוא בא לי ממש בטוב.
כיף לי לדבר איתו.. פעם ראשונה שאני חושפת את העולם הזה שלי למישהו..
מצד שני בדיוק בגלל זה קשה לי לחשוב על להיפגש איתו..
לא אמרתי לו על למה בעצם התחלתי ללכת לפסיכולוגית ולמה אני צריכה את הטיפול התרופתי..
עטפתי את זה בתירוץ מקיף של לייצב את המצב רוח. שבגדול זה נכון.
אני מתה לפגוש אותו.. הוא יותר נמוך ממה שאני רגילה אליו לאחרונה.. הוא בסביבות ה1.80, קצת פחות..
אבל לא נראה לי שמפריע לי. נמאס לי שנתפס לי הצוואר ושכל העולם בוהה.
אבל אני לא אפגוש אותו עד שיגמר הסיפור עם הכדורסלן..
לא עושה דברים כאלה יותר.
הבטחתי לעצמי שזהו, מיום ראשון אני מתחילה שוב.
מוצאת את הכוח ואת המרץ ועושה עם עצמי דברים!
חוזרת לעבוד, מתחילה עם החדר כושר וחוזרת ללמוד לפסיכומטרי.
אני חייבת למצוא איזה מטרות קטנות בחיים לחסוך אליהן.
הכי צרות של עשירים אבל וואלה, אין לי סיבה לחסוך כסף וזה עושה לי רע.
יאללה משימות. רשימת משימות ומטרות עושות לי סדר בחיים וסדר עושה לי טוב.
נראה לי אני אפרגן לעצמי מתנה על כל 2 קילו שאני ארד..
2- : לפטופ חדש!
4- : הלבנת שיניים!
6-: בגדים בגדים בגדים!!
איזה כיף ! מצאתי מטרות לזמן הקרוב (:
הגיע הזמן לקחת את החיים באמת לידיים ולצאת מהדיכאון, המירמור ומהמיטה.
שבת שלום.
(:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
