אני מרגישה שאני לא עושה כלום ששווה אפילו לדבר עליו.

הלכתי למרכז לטיפול בנפש וזה.. לפני שנכנסתי לשם עף לי הפלאפון מהיד ונשבר לי המסך. אולי זה סימן שלא הייתי צריכה ללכת בכלל. עניתי על שאלון כל כך לא נעים, שאלות כל כך פולשניות. אשכרה דף עם כמה מילים עליו שפשוט מטיח בפניי את המציאות ומציג בפניי את עצמי. שחור על גביי לבן.

ולא אהבתי את זה בכלל. היו שאלות שלא הייתי מסוגלת אפילו לענות עליהן.

איך אם אני לא מסוגלת לספר לדף אז אני אהיה מסוגלת לספר את כל הדברים האלה לפסיכיאטר?!!?

הלכתי לאכול עם חברה שבוע שעבר. חברה שלי שווה רצח ובתכלס גם אני נראית לא רע.. אז משתלם תמיד לשבת על הבר, תמיד מפנקים במשהו..

הלכנו לאכול סושי וישבנו על הבר. הברמן היה ממש חמוד, הוא נתן לנו חמוצים חינם והציע לנו צ'ייסרים, חברה שלי נוהגת ואני סירבתי מיידית רק מהמחשבה על הקלוריות המיותרות האלה.. 

אחר כך חברה שלי רצתה ממש משקה מסויים שיש במסעדה אחרת. זה משקה טבעי של חלב קוקוס ומלון הוא מדהים!

אז זרמתי איתה.. גם שם ישבנו על הבר, ושם הברמן היה אפילו יותר נדיב!

הוציא לנו גם חמוצים חינם, גם צ'ייסרים חינם (הוא לא קיבל לא וממש התעקש.. ואני לא יודעת להגיד לא אז שתיתי..) אז פיטפנו קצת על שטויות ועל קוקוס וכאלה ואז הוא התחיל להכין קינוח, קינוח מדהים! כדורי גלידת קוקוס מצופים פקאנים מקורמלים עם מלא מלא סירופ קרמל. נדיר! 

פתאום הוא מביא לנו אותו. עליו. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות.. גם סושי, גם צ'ייסרים, גם המשקה הטבעי הזה שהוא לא כל כך דל קלוריות וקינוח?!

ברור שאכלתי אותו וגם ברור שהקאתי אותו ועוד איך שהגעתי הביתה.. ידעתי שההורים שלי לא בבית בגלל זה הרשתי לעצמי לגעת בו בכלל.

אחרי שנפטרתי משארית הקינוח האחרונה בגופי התחלתי לבכות מהמחשבה על החיים שמחכים לי..

האם לנצח אני אהיה כזאת בחורה יבשה שתסרב לצ'ייסרים בגלל קלוריות? לנצח אני אתבאס כשיפנקו אותי במשהו משמין? זאת לא פעם ראשונה שגבר מזמין אותי לשתות ואני מסרבת.. אני לא שותה כי אלה פשוט קלוריות מיותרות וכי זה גם משפיע עליי בטיל ואני לא אוהבת להרגיש אפילו מעט חסרת שליטה.

אני חייבת לשחרר קצת מעצמי ואת עצמי. אני יודעת ואני פשוט לא מסוגלת להשתנות..

בא לי אהבה. אני צריכה את זה. אני צריכה  מישהו שיאהב אותי כי אני לא מסוגלת לאהוב את עצמי.

דניאל אהב אותי הרבה יותר ממה שאהבתי את עצמי זה בטוח.נמאס לי כבר לבכות כל פעם כשאני רואה תמונה שלו מאושר.. לא יודעת אם זה כי אני מתגעגעת אליו או כי אני פשוט מקנאה בו שהוא אי שם באוסטרליה עושה חיים ואני פה לא עושה כלום. ונהנת ממש קצת בין כלום לכלום..

הרסתי את זה כי תמיד לא הרגשתי מספיק ברמה שלו.. הוא קיבוצניק מלא חיים עם גוף של אל יווני ואני עירניקית מלאת חיים בין דיכאונות וסבירה..

כואב לי כשאני חושבת על זה שהוא כבר לא אוהב אותי.. מעניין אם הוא כבר אוהב מישהי אחרת.. זה מצחיק קצת אבל בתמונות שלו יש איזה מישהי שמזכירה לי אותי רק שהיא נראית מלאה יותר ונמוכה יותר ומשהו בה קצת מעוות.. אבל בגדול גם היא לבנבנה עם שער שחור וחזה.  

יש איתו עוד מלא אנשים שם אבל לא יודעת למה, אבל יש לי הרגשה שיש שם איזה משהו בינהם.

אוףףףףףףףףףףףףף אני חייבת להפסיק לחשוב עליו. הוא היה אפס ואני שוכחת את זה כל הזמן.

אני בטוחה שעוד אנשים ישמחו לאהוב אותי אם אני אתן להם את ההזדמנות.. הקטע שאני פשוט כלבה. 

לפני כמה ימים יצאתי ממש כלבה.. יש איזה בחור, על הנייר הוא מושלם.. גדול ממני בשנה, לוחם במגלן, מהמשפחות שמנהלות את המדינה ונראה טוב.

הנתונים האלה כנראה גרמו לראש שלו להסתובב והוא חשב שהוא יכול לדבר איתי איך שבא לו. אז הוא אמר לי משהו לא במקום. באמת שזאת הייתה מילה אחת מסכנה שמחקה אותי לצמיתות בעיני.

לפני בערך חודש הוא רצה שניפגש, אמרתי לו שאין לי איך לחזור וברוב חוצפתו הוא פשוט אמר "מונית?". לא עניתי לו. מי נראה לו שהוא ומה הוא חושב שאני?!

אחרי 3 דק' הוא שלח לי שיש לו אוטו.. ברור שיש לו אוטו. הוא פאקינג מליארדר. אני כבר לא עניתי.אני לא בקטע של מתקמצנים על דלק או עצלנים.

יום אחרי זה הוא שלח לי הודעה שהוא מצטער על אתמול ושהיה לו יום ממש מבאס וכל מיני שטויות שלא עניינו אותי ושאל אם אנחנו יכולים להיפגש, עניתי לו פשוט לא. 

אז לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה שהוא ממש מצטער שהוא היה מעצבן פעם קודמת ושעברו עליו ימים לא טובים ושהוא מרגיש ממש לא נעים על מה שהיה.

שלחתי לו "מי זה?"

הוא כתב לי "חח רצינית?"

אמרתי לו "אני מעריכה את ההתנצלות אבל אין לי למי לתת את הקרדיט.."

הוא: "אוקיי.. אז כנראה שמחקת אותי.."

לא עניתי לו. שירגיש מושפל כמו שאני הרגשתי כשהוא הציע לי לחזור הביתה במונית.

נחרדתי מעצמי ומההרגשה המדהימה שזה עשה לי. אני יודעת שזה עשה לו רע ובכל זאת זה הרגיש לי כל כך טוב!

מתרצת לעצמי שהגיע לו. הגיע לו להרגיש כמו פח, כאילו בחיים הוא לא עניין אותי ויש עוד מיליון כמוהו ואני לא סופרת אותו.

אני באמת רוצה להרגיש קצת רע על זה ואני לא מצליחה.. שיהיה..

אני חושבת עליו מלא.. כשקצת ריק לי או קצת משעמם לי הוא חוזר לי לראש.. 

הוא היה כל החיים שלי כמעט.. היינו מדברים לאורך כל היום, הוא היה היחיד שאי פעם אהבתי, הוא גם זה שלימד אותי בכלל לאהוב.

הוא שינה את כל הפרספקטיבה שלי על החיים. טילטל את קיומי.

הוא רדף אחריי ורצה אותי כמו שלא חשבתי בחיים שמישהו ירצה.. 

נתתי לזה את ההזדמנות למרות שידעתי שאנחנו לא מתאימים אחד לשני.. שונים מידי.. אבל הוא היה בחור מדהים ובחיים לא התייחסו אליי כמו שהוא התייחס אליי..

אהבתי אותו באמת. אולי אני עדיין אוהבת..

נפרדנו בלילה ומהבוקר כבר הייתי בקשר עם בחורים אחרים.. מנסה למלא את החלל ולדבר עם אחרים.. מאז אני כל הזמן בקשרים כאלה ואחרים עם בחורים.. סתם מדברת איתם בטלפון, בוואטס אפ, יצאתי עם מישהו מדהים כבר פעמיים והוא רוצה שזה ימשיך לקשר רציני וזה מחמיא לי ממש והלוואי והייתי רוצה אבל אני פשוט לא.. בכלל כשפתאום זה תופס כיוון למשהו רציני אני נלחצת ועושה אחורה פנה.. דניאל ידע את זה.. הוא לקח את הכל כל כך לאט והוא עבד כל כך קשה לשכנע אותי שזה אפשרי.. הוא גרם לי להאמין שבכלל יש מה לאהוב בי..

אמרתי לו שכשאנשים נכנסים לי ללב הם לא יוצאים ממנו.. אני רק רוצה לשמוע אותו, לדבר איתו.. עכשיו זה כבר לא יקרה..

אני יודעת שאם היינו נפגשים הייתי חוטפת את הכאפה שאני צריכה.. הוא היה מתנהג מעצבן, מלא "ידידות" היו שולחות לו הודעות, הוא היה מתגאה בזה שהוא עושה סמים עכשיו וחושב שהוא מגניב, הוא היה מאכזב אותי ואומר דברים מטומטמים ואז הייתי נזכרת למה זה נגמר ושעדיף ככה.

אני פשוט צריכה שיזכיר לי את זה..

כי כרגע כל מה שאני זוכרת זה את השיחות הנדירות שהיו לנו, את החיבוק שגרם לי להרגיש הכי בטוחה בעולם, את ההודעות שחיכו לי באמצע הלילה כשהייתי יורדת ממשמרת, ההרגשה שיש מישהו בעולם שאוהב אותך איך שאת..

אני בטוחה שטוב לו.. הוא כזה.. תמיד טוב לו, לא משנה עם מי או איפה, הוא נהנה ומסתדר בכל מקום. אי אפשר שלא לאהוב אותו..

אני מתגעגעת בטירוף. הכי נוראי זה שני לא מעיזה להגיד לו את זה בכלל.

אני מתה לשלוח לו הודעה, לשאול איך הוא, איך אוסטרליה, איך העבודה, האנשים... אבל אני לא יודעת איך זה יתקבל אצלו.. אני יודעת הרי שכבר הוא לא מרגיש אליי כלום, הוא המשיך הלאה וכבר לא אכפת לו בכלל מה קורה איתי...

כל אחד שמתקרב אליי אני ישר משווה אליו וזה ישר מוריד לי כי אף אחד לא הצליח להתעלות עליו או אפילו להתקרב..