קצת מהכל

אוי, קצת נטשתי. 
לא נורא, לא קרה שום דבר מעניין בחיי.
אחרי שחזרנו מאיטליה המצב נרגע שוב, חזרנו להיות הזוג המושלם שכולם אוהבים.
איטליה נראית כל כך אחרת כשמטיילים בה עם האדם האהוב עליכם בכל העולם, הכל רומנטי יותר, קסום יותר... קשה לתאר את זה.
מה הייתי עושה בשביל לחזור לשם עכשיו.

אתמול החברה הכי טובה שלי שאלה אותי אם אני באמת מאוהבת בו, או שאני סתם משחקת אותה בשביל שהוא ירגיש טוב, כמו שהיא עשתה כשהם היו ביחד.
נתתי לה מבט מפחיד כזה ואמרתי לה שאני לא שקרנית כמוה, ושאם יש לי משהו לומר - אני אגיד אותו.
מפה לשם נגררנו לויכוח רציני על הרבה דברים ובין המשפטים היא זרקה לי "לפחות נועם היה היחיד שלי, אותך הוא קיבל אחרי שהרבה עברו עלייך"
אותי הוא "קיבל"? מה?
אם הייתי ילדה אלימה, היא הייתה חוטפת על זה מכות.
במקום זה אמרתי לה שאני לפחות עם טיפה שכל ואחריות ולא שוכחת לקחת גלולות כדי לא להיכנס להריון בטעות.
בשלב הזה היא קמה והלכה.
נגיד.
אני לא מבינה אותה אף פעם.  
היא תמיד מציבה לי אולטימטום מוזר כזה של "הוא או אני" על כל אדם שאני נמצאת איתו. אני תמיד בוחרת באדם השני, כי יש לי מין אידיאולוגיה כזאת שאומרת שאדם שמציב לי אולטימטום אוטומטית נמחק אצלי, והיא תמיד נשארת.
ז"א, לא, היא תמיד קמה בהפגנתיות, מתעלמת ממני במשך יומיים ואז חוזרת כאילו כלום לא קרה.
נועם העלה את ההצעה שאולי היא מאוהבת בי, כי בכל זאת, היא החליטה שהיא לסבית וחזרה בה בערך שבע פעמים בשנתיים האחרונות, אבל אני כבר לא מאמינה כמעט לשום מילה שיוצאת לה מהפה, אז זה לא נראה לי סביר במיוחד. 
פעם היא הייתה כמו אחותי, אבל היום - אפילו לאחי הגדול אני מחוברת יותר מאליה.
והיייייי, אחי הגדול מסיים קורס קצינים ♥ גאווה שלי.
רק אחותו הנעל עומדת להיות מש"קית ממטרות. פף.