קצת מהכל

היי ילד, גריי, יקירי חח 
זוכר שלפני 4 שנים, בכיתה ט', אמרתי לך שאתה הגריי שלי ואני הגרין שלך? אז רציתי לספר לך שאני לא שוכחת... אני זוכרת את זה תמיד.
אני יודעת שאתה כועס עליי עכשיו, כי נוצר בנינו נתק קטן אחרי שבמניפולציות מסוימות גרמתי לך לקיים את ההבטחה שאני אהיה הראשונה שלך למרות שאני הפרתי את שלי לגבי זה שאתה תהיה הראשון שלי...
אני יודעת שאתה שומר איתי על קשר רק בגלל שאני החברה של החבר הכי טוב שלך, וזה בסדר, אני מבינה, אבל יש כמה דברים שרציתי לומר לך לפני יום ההולדת ה18 שלך. 
הכרנו בכיתה ז', אתה זוכר? נועם הוציא אוטובוס לכל השכבה מאילת לירושלים בשביל בר המצווה שלו וסידר יום חופש לכל מי שחזר לאילת באותו יום, רק החברים הקרובים שלו ישנו בבית מלון. אני זוכרת אותך, ישבת לידו באותו אוטובוס, בקצה, ספסל אחד לפני הספסל האחורי שהיה ריק... הרי אף אחד לא יישב שם אם שניכם בחרתם שלא, שניכם מדברים וצוחקים כאילו אין מחר... כולם דיברו עליכם, שני החתיכים של השכבה שלנו, זה עם העיניים האפורות וזה עם העיניים הכחולות. זה שהגיע ממשפחה הכי טחונה בעיר וזה שהגיע מהמשפחה הכי מפורקת... כולם ידעו את זה, כולם דיברו על זה... האמת, שכולם דיברו עלייך, כי עד כיתה ו' לא למדתי איתנו ביסודי... השמועות באותה תקופה אמרו שמגיע ילד עם עבר פסיכיאטרי... וכל מה שאני ראיתי היה ילד שבור... כולם הזדעזעו מזה שאתה מעשן, מזה שאתה שותה, מזה שעל הידיים שלך יש סימנים שאף אחד לא מכיר... כל מה שאני ראיתי זה ילד ממש שבור. 
אז בבר מצווה של נועם התחלנו לדבר, כשאני ישבתי ליד עדי... שאלנו אותך כל מיני שאלות ומפה לשם כבר היינו מחוברים כמעט כל אותו הערב. נועם, עדי, אתה ואני... אני עד עכשיו מנסה להבין איך לא גרמתי לך לנשק אותי באותו יום... טוב נו, היינו בכיתה ז'... הנשיקה הראשונה שלי באמת הייתה איתך, אבל רק שנתיים אחרי זה. 
נועם אהב אותי, שנינו ידענו את זה.
אני אהבתי אותך.
עדי אהבה אותו.
ואתה? אתה רצית למות.
לקח לנו זמן לגלות את הסיפור שלך... לגלות שהיד שלך שמוטה קצת כי שנתיים לפני זה אבא שלך החזיק אותך במשך שלוש דקות מהיד באוויר היה הדבר הכי כואב ששמעתי, עד שגיליתי שאתה פוגע בעצמך, ושניסיון ההתאבדות הראשון שלך היה בכיתה ו', והשני בז' והשלישי בח'... ברביעי נועם מצא אותך עם הידיים והרגליים חתוכות ושלולית של דם מסביבך... 
באותו יום גריי יקר שלי, הפסקתי לומר לעצמי שאני מוותרת עלייך.
אחרי שיצאת מאשפוז הודעתי לך שאנחנו זוג, שאני מהיום דואגת לך, שאני מצידי האמא השנייה שלך, החברה הכי טובה שלך ואחותך, כי באותה תקופה אתה ואחותך לא דיברתם, כי היא הזכירה לך יותר מידי את אבא שלך, עם העיניים הכחולות שלה... אתה ואמא שלך הייתם בדיוק אותו הדבר, בכל מובן אפשרי, אבל גם עליה כעסת.
כעסת על העולם, כעסת והוצאת את זה דרך הסיגריות והשתייה והמוזיקה... גיטרה ופסנתר, ילד מוכשר. סיפרת לי שאתה לא זוכר את הנשיקה הראשונה שלך, שהייתה בגיל 12, בכיתה ו', באחד הימים ששתית לשוכרה ואחריהם הקאת ונרדמת בוכה, עד שהפסקת לבכות. אז אמרתי לך שאני מעכשיו הנשיקה הראשונה שלך, שיהיה לך משהו טוב לזכור... היינו בכיתה ט' אז, בתחילת כיתה ט'... והיינו ביחד שנה וחצי... עד שעברת דירה לת"א, וזה היה כל כך מתסכל, להיות רחוקה מהאדם שאני הכי אוהבת בעולם, אז הסתפקתי בחבר הכי טוב שלך... אתה זוכר כמה כעסת כשגילית את זה? ביום ההולדת שלך לפני שנתיים? וכשהגענו, כמעט כל החבורה לעזריאלי, לבקר אותך... כי אחותך אמרה לי שתהיו שם... היא אהבה אותי ממש, התלבשה כמוני, התנהגה כמוני... בדיעבד, זה לא היה כזה חכם לאפשר לה לעשות את זה. אני זוכרת שנפרדנו באותו יום, אחרי שלא הפסקתי להחמיא לך על העובדה שסוף סוף הורדת את העדשות של הראייה ועכשיו אתה עם משקפיים שהיו ועדיין סקסיות בטירוף עלייך, ונישקת אותי בצורה שאני זוכרת עד היום. אמרת שאתה אוהב אותי, ושאתה מבין שאנחנו צריכים לעבור הלאה, כי חמש שעות נסיעה זה מרחק לא מבוטל... ונישקת אותי, ואמרת שאתה אוהב אותי תוך כדי נשיקה והמשכת לנשק אותי...
נועם עד היום כועס עליי על זה שאני זוכרת את הנשיקה הזאת לפרטי פרטים.
זאת לא הייתה הנשיקה האחרונה שלנו, אבל היא הייתה המכריעה.
חזרת לפגוע בעצמך, ניסית שוב להתאבד. נכנסת שוב לאשפוז...
אני אז יצאתי עם נועם, למרות שהוא רצה כבר את עדי, שוב...
הייתה לך חברה אחרת, אני מכירה אותה, היא באמת מקסימה, אבל עשיתי לה את המוות... גם היא פוגעת בעצמה עכשיו בגללך, אתה יודע את זה? כשנפרדתם התחלנו לצאת שוב, למרות המרחק... אחרי תקופת ההשתרללות שלי, אמרתי לך שהפסקתי, שכל מה שרציתי זה לתפוס את תשומת הלב שלך... לא היית הסקס הכי טוב שלי, אני מודה, אבל זה היה השני הכי מרגש. זאת הייתה סגירת מעגל מוחלטת.
כבר לא הייתי תלויה בך. זה טוב. זה ממש טוב.
ככה נפניתי לבנות את החיים שלי עם נועם, ואתה יודע? ממש טוב לי איתו. אני זוכרת שישבנו על המרפסת של הצימר שלנו בברצלונה, כשטסנו נועם, בת דודה שלו שעכשיו חברה שלך, אתה ואני, ישבנו על בקבוקי בירה ושאלתי אותך אם טוב לך... צחקת ולא ענית לי... ושאלת אם טוב לי, כשאמרתי לך שכן, הורדת את משקפי השמש מהעיניים, הסתכלת עליי במבט המיוחד שלך ואמרת שזה הדבר הכי טוב ששמעת בזמן האחרון...
כשנועם סיפר לי שקעקעת את המשפט "after a hard day's night - get back on your feet and smile" בכיתי... כי זה היה המשפט של אבא של נועם, ושל אבא שלך... הם כל הזמן אמרו את המשפט הזה... שניהם. אבא שלך אמר את זה כשהוא היה מתעלל בך ואבא של נועם אמר את זה כשהוא רצה לעזור לך לחזור לשגרה...
חשבת שתתפרק שוב, אבל אתה אמיץ...
שרדת 7 ניסיונות התאבדות עד אז... הייתי גאה בטירוף...
ואתה יודע, אני בטוחה שאתה מכיר את כל הפרטים שסיפרתי כאן אפילו יותר טוב ממני... אבל רציתי לספר לך את זה שוב, רק כדי להזכיר לך שגם אני זוכרת... שאני עדיין מתה עלייך, שאני גאה בך כל כך. שאתה הילד הכי אמיץ שיש. אתה גריי שלי.
ואני יודעת שנועם ממש מקנא כשאני קוראת לך גריי שלי, אבל זה מה שאתה... אתה הגריי האמיץ והחזק שלי, שהתגבר עד היום על 8 ניסיונות התאבדות, והחליט לתעל את הכאב למקומות חיוביים.
אני באמת מאחלת לך להתגבר על הכל, כי די גריי, זהו, החיים מתחילים.
נאבקת כל כך הרבה, תסתכל על כל המילים האלה, תראה אותן... הן מתארות אותך, את כולך.  
אני באמת רוצה שתבין שזאת הברכה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך, להישאר אתה, להיות אמיץ כמו שאתה, להיות חזק...
כשהתקשרת לספר לנועם היום שעשית קעקוע שני הוא אמר לך "ברוך הבא למועדון" ודיברתם על כמה זה ממכר... ואני חשבתי על כמה שניכם דומים, כמה שניכם חזקים ועל כמה שניכם התגברתם... אולי בגלל זה שניכם האהבות הכי גדולות שלי.  
תשמור על עצמך...
אין לך מושג כמה טוב אתה עושה לעולם הזה.
ואני יודעת שיום ההולדת שלך זה רק בעוד שבועיים, אבל לא הצלחתי להתאפק...
אוהבת,
גרין שלך.

לא ממש ברכה לשים על הקיר בפייסבוק, אה? חחח