החיים כשאת תיכוניסטית

תקופה מוזרה- מזג אויר מוזר, מרגישים שמשהו קורה.
בלילה מבול שלא חודל,

ברקים ששוב ושוב מאירים את החושך,

והרעם שמשמיע את קולו בזעמה ולא מפסיק.
ואני במיטה שוכבת וחם מדיי כדי להתכסה בשמיכה, מזג אויר מוזר.
בבוקר אני יוצאת לבית ספר עם מכנסיים קצרים וסוואצ'רט,

יוצאת לתחנה כשברק מופיעה מול עיניי, ולאט לאט נהיה חם כנראה שהקיץ עדיין לא רוצה לעזוב,
והסוואצ'רט כבר לא עליי, מזג אויר מוזר.
עוברת עליי תקופה מוזרה בזמן האחרון.
תקופה בדיוק כמו מזג האויר, פעם קיץ ופעם חורף, משתנה, מתהפכת, מתחלפת בלי שנשים לב.
אני, מזדהה עם המזג אויר הזה, אני מרגישה בדיוק כמוהו.
מתהפכת, לא החלטית, לא סגורה על עצמי, פעם ככה ופעם ככה, משתנה כל דקה.
אני מרגישה מבולבלת בתקופה הזאת, תקופה חדשה, תקופה של התבגרות.
תקופה של לחפש את ה-אני האמיתי, תקופה של שינוי.
ואני לא סגורה על עצמי, לא מצליחה להחליט מי אני בדיוק, כמו מזג האויר הזה.

וכל זה, גורם לי לדיכאון, דיכאון של לשכב במיטה ולא לצאת מהמיטה כדי להתנתק זמן מה מהשינוי שחל עליי ,
כדי לא להיכנס למערבולת של ההתבגרות,
רוצה מנוחה.
מתי אני כבר אגלה מי אני ? מתי?!
מתי אני ארגיש סוף סוף שייכת.