החיים כשאת תיכוניסטית

אני לא שונאת את החיים, אני שונאת את החיים האלה.
אני רוצה להיות מלאת מרץ, שמחה, מאושרת, להיות אחת שתמיד מרכז העיניינים.
שיהיה תמיד מסביבי סביבה תומכת ואוהבת, שיהיה לי כתף לבכות עליה והמון אנשים שרוצים רק לטובתי, אני רוצה שכולם יכירו מי אני.
שידעו כמה אני מגניבה, וכולם ירצו להיות בחברתי, אני רוצה להיות מסמר הערב, אחת שמצחיקה את כולם, זאתי שכולם אוהבים.
אני רוצה את האחד הזה שיאהב אותי, ויעשה הכל בשבילי, שלא יוכל בלעדיי ואני לא בלעדיו, שיגן עליי בכתפיים הרחבות שלו.
שיחבק אותי ולא יעזוב, שישמור עליי כאילו אני הדבר הכי יקר לו, שישמור את הסודות שלי ושישתף אותי בשלו.
אני רוצה להיות מסודרת, חדר מסודר, מחברת מסודרת, ארון מסודר, בית מסודר.
אני רוצה משפחה שלא רבה, משפחה שעושה ארוחות משפחתיות, משפחה נורמלית, חמה ואוהבת.
אני רוצה חיים מעניינים, לצאת ולבלות כל רגע נתון, ללמוד, לגלות ולהכיר דברים חדשים ואנשים חדשים.
אני רוצה לפתח את הכישרון שלי ושכולם יכירו אותו, את כשרון השירה שלי, והמשחק.
אני רוצה להגשים את החלומות שלי, לעשות משהו ולסיים עד הסוף, לא לוותר כשקשה.
אני רוצה להיות ספורטיבית מלאת אנרגיה לרקוד, לקפוץ, לרוץ.
אני רוצה ציונים טובים, שיהיה לי את התחת ללמוד כי ראש יש לי.
אני רוצה שיתגאו בי, שיאהבו אותי, שיהיו לי חיים טובים.