החיים כשאת תיכוניסטית

עכשיו אני מבינה,

זה לא הם שמשווים ביני לבין חברותיי הטובות על היופי, החברים, הלימודים, התאטרון, השירה. זה אני משווה ביננו.

זה לא שהם לא מנסים להתחבר אליי, זה אני לא מנסה להתחבר אליהם.

זה לא שהם שופטים אותי, זה אני ששפוטת אותם.

זה לא שהם שלא מלמדים בדרך טובה, זה אני שלא מתעניינת.

זה לא שהם לוקחים ממני תשומת לב, זה אני שמתחבאת בין הכלים.

זה לא הם שחושבים שאני מכוערת או לא טובה מספיק, זה אני חושבת ככה על עצמי.

זה לא הם שמפחיתים ממני זה אני מפחיתה מעצמי

זה לא הם שגורמים לי להיות השחקנית המשנית בחיי, זה אני גורמת לכך.

זה לא הגוף שלי שלא בנוי לספורט, זה אני שלא נתתי לגוף הזדמנות.

זה לא אנוכי לא מאושרת, זה אני גורמת לאנוכי לא להיות מאושרת.

זה לא שהבן הזה לא רוצה אותי, זה אני שלא רוצה את עצמי.

זה לא הוא שמתנהג אליי בזלזול, זה אני שמתנהגת אל עצמי ואליו.

וכן הלאה, קחו כל דבר בחיים שלכם שמפריע לכם לאחריות עליכם ותבינו איך אפשר לפתור את זה?

אם עד עכשיו חשבתי הילדים לא נותנים לי להתחבר אליהם להיות חלק מהם, הם שופטים אותי, זה לא נכון אני שופטת אותם! אני לא מנסה להתחבר אליהם ועכשיו אני יודעת את התשובה לנסות להתחבר בלי לשפוט לפי רושם ראשוני וכן הלאה!