הגיע הזמן להיות חסר רגשות..! הגיע הזמן להרים את החומות, ולהפנים שאין חברים אמיתיים ושאין משהו בעולם שיבין אותי.

הגיע הזמן להגן ולתקוף ביחד הזמן עבר וההבנה אותי מילאה שאין כלום בעולם הזה, אפילו לא חיים...

אני לא ביקשתי אני לא רציתי אפילו לא הסתכלתי ואותי הפילו. בחרו להאשים, לשנוא להציק ולפגוע בצורה הכי כואבת שהיא על ידי המילים..

זה לא פיזי אין לזה את האפקט של המכה אבל אבל זה פוגע עוד יותר, מכה היא בחוץ הקליפה היא שנפגעת מהמכה אבל המילים נכנסים ונשארים בלב

וזהו חוט שחונק את הלב מבפנים. זה חוט שגורם להרבה אנשים למות זה חוט מוכתם בדם של אלפי אנשים על ידי אלפי אנשים אחרים,

בין בגלל מריבות על רכוש אישה או כבוד זה לא צריך להיות ככה.

אבל כבר מזמן הבנתי שבעולם הזה אין חיים, אין הומור אין שמחה, אין חיוך אחד אמיתי לרפואה.

ואת הדברים האלה למדתי על בשרי על עצמותי החורקות בגלל אלפי אנשים אחרים אף אחד לא יודע אף אחד לא מרגיש כאשר השני בוכה 

דמעות של דם כאשר הוא זקוק לעזרה מכל ולא יכול לבקש מהאנשים, מהאנשים שתמיד היו איתו. והאנשים צוחקים עליו צוחקים איתו או לפחות ככה חשבו והרגישו והוא רק רצה להתאבד רוצה להגיד הצילו ענקי מודגש באדום הוא חושב אולי ככה אנשים יבינו אבל זה לא קורה...העולם האפור..גשום על ידי דמעות הפצועים והעזובים.