בשבילך אני מלאך, בעלת שתי כנפיים גדולות רכות ולבנות.
האמת היא שכשאני מסתכלת במראה אני מרגישה כול כך מלוכלכת,
שאפילו כנף אחת קשה לי לראות.
וגםאם היא קיימת, היא לבטח מכוסה בבוץ שמעלים כול נוצה לבנה
עד שכול מה שנשאר ממני זה חור שחור.
אבל בשביל האהבה האמיתית הזו אני אתנקה במעיין שלך
לא רוצה לאכזב אותך, רוצה להיות מושלמת.כמו תמיד.
ולא המלוכלכת של מישהו אחר.
עדיף שנפסיד ביחד מאשר שננצח לחוד,נכון?
נמאס לי לאבד את עצמי בתוך החיים האלו
קל לי יותר פשוט להיות איתך.
תשאל את זה שלמעלה מה הוא חושב.
מי צודק בסוף היום ועד כמה שנינו רעים ומרושעים ואולי תראה ששנינו די טהורים.
ואולי לא.
נמאס לי לאבד את עצמי בשבילים של החיים כשקל ופשוט להיות לצידך
ובוא נתלוש את הכנפיים האלו כי למי באמת אכפת.
בוא נעזוב את כול זה מאחור וסתם נסתובב בתוך הבוץ בלי כמטרה.
נמצא איזה ערדליים מגומי וסתם נסתובב, נחפש חילזונות כמו שאז שהייתי קטנה.
כשעוד לא ידעתי מי ומה אני.
הייתי שרה לרחובות השוממים, קוטפת חלזונות ומגדלת אותם בתוך קופסאות פלסטיק ואז משחררת אותם לחופשי כשאמא הכריחה.
אבל עכשיו אין את מי שיכריח אותי, אני לעצמי. בערך.
מי יגיד לי מה קורה עם הכנפייים האלו, הם סתם מפריעות לי ללכת בגשם ולהתלכלך עוד יותר.
איפה האור שדיברת עליו, אני לא רואה את השלמות ההיא.
אין בי תמימות. אין בי עדינות. לא יודעת איפה היא הייתה נעלמה או אולי נכנסתי לעולם הזה בלעדיה.
המצפון שלי לא הורג אותי, הוא סתם לא נותן לי לישון בלי להתבונן על עצמי בשלוליות ולראות את הכיעור.
אבל אולי זה סתם הכנפיים מסתירות לי את הפנים והגשם מטשטש את הראות.
די. אין כנפיים. אין שלמות. אין טוהרה.
יש חוסר שליטה על כול המחשבות שלי ואסור לתת להן להתפרץ.