The Parallel Dimension

מה אתה רוצה ממני?

במלחמה הזאת החזק מנצח,

ואני אשרוף את כול העדויות שיש לך נגדי אם נגיע לזה.

אבל האמת זה כלום,

כלום לעומת הרגש כשאתה מעלה בי את האש

כשאתה מסתכל עלי כמו זאב אורב לטרף

חג סביבי

ולרגע אני שוחכת להיות הציידת

וכבר כול כך קשה לי להתעלם מזה.

אני לא יודעת למה אתה מתמסר אלי ככה למרות שאתה אומר לי שאני מבינה הכול בדיוק

ואני מעמידה פנים שאני לא יודעת...לפחות במראה

כי אני לא מזהה אותה.

אני רוצה לשכוח את הרגש הזה

כי נדמה לי הוא לא חוקי,לא מוסרי

אסור לבן אדם רגיל לחוש כך,

למרות שתגיד שאנחנו לא.

כאלו אנחנו לא נידונים לשיפוט,

כאלו אנחנו מעל כול זה.

אני כבר לא בטוחה מה לעשות

כי העיניים שלך כובלות אותי למיטה

אבל אני רק מתייסרת בה שוב ושוב.

מנסה להשאיר אותך בעבר אבל לא באמת מסוגלת לזה

כי אני רואה את תווי פניך בין כול קיר ובכול תיקרה

כי נמאס לי להעמיד פנים שאתה כלום, שאתה לא קיים

מנסה להסיר את הדבק שבו אני קשורה אליך

ולא מצליחה.

אולי אנחנו באמת אמורים להיות ביחד

אבל לא בחיים האלו,

לא על פני העולם הזה

כי אני נשברת שוב ושוב ושונאת את עצמי

ואתה מביט בי דרך כול פתח ודלת

רודף אותי, את חלומתי ואת מחשבותי

ואני רצה מהאמת הכואבת

שהכול הוא שקר.

שהכול הוא אתה.

טוב לי איתך.

אתה מסיט את השער שלי הצידה ומנשק את הכתף

אני נשענת עליך,מרגישה את הבטן שלך מאוחרי

אתה לוקח את הידיים שלי אל תוך הכפות הגדולות שלך ונשכב אחרונית.

אבל שנינו יודעים שנצטרך לקום ממיטת האוהבים הזו בקרוב.

ועם המחשבה הזאת בפתאומיות, אני קמה ומתהפכת ככה שהפנים שלי מולך, מחזיקה את משקל גופי עם ידי משני צידי הכרית.

אתה נראה קצת מופתע ואז בשניה ההפתעה כמעט נמסה מתוך פניך וכול מה שנשאר זה חיוך.

מתכופפת פעם שניה ומנשקת שוב, קצת עמוק יותר. רק קצת.

אבל כמה שאתה אוהב לראות אותי משחקת איתך, אתה אוהב לשחק איתי עוד יותר.

כשאני מתקרבת אליך לפעם שלישית, אתה מרים את עצמך ומקפיץ אותי ,ככה אני יושבת עליך, רגלי סביבך

ועכשיו הנשיקה מבעירה כול חלקיק בגופי.

תורך להשתלט עלי, כמו שאני אוהבת.

 אני כמו תמיד מחייכת ונושכת את שפתי בהתרגשות בזמן שאתה בוהה בי מלמעלה

המשך...אולי יבוא.