The Parallel Dimension

אוקיי, אז עכשיו שיש לי קהל (קטן אבל כול קול נחשב!)

אולי ראיתם שאחת הקטגוריות של הבלוג היא "רוחניות ומיסטיקה".

מיציתי קצת את הדברים האחרים שרציתי לכתוב עליהם. הדברים הפשוטים והיומיומיים.

הדברים שמעסיקים את דעתי אבל בצורה מאוד שטחית.

פתחתי את הבלוג הזה באנונימיות לא כי אין לי מקום בו אני יכולה לכתוב קטעים רומנטיים או אפילו מעט ארוטיים. לא כי אין לי מקום בו אני יכולה לכתוב קטעים ספרותיים או על כמות המבחנים שיש לי וכדומה. במקומות כאלו אני יכולה בקלות לפרסם תמונות שלי גם ולקבל אלפי כניסות. לשם זה יהיו בלוגים אחרים במקומות אחרים. אני לא כאן בשביל לפלרטט עם בלוגרים או להוסיף אותם בסקייפ או להיפגש בשביל סקס סוער.

בואו כבר עכשיו נוריד את זה מרשימת האפשרויות למרות שכבר הבנתי איך זה הולך פה.

אז לשם מה כול זה? למה כתבתי לכם על עצמי תמיד מבחינת ה"היא..."

ועכשיו אולי הגיע הזמן להראות לכם את התמונה שמספר מאוד מצומצם של אנשים רואה...אנשים שמאוד קרובים אלי או אנשים שזקוקים לי.

אני בן אדם מאוד אנרגטי, חברותי, אופטימי. אחת שיודעת איך להתיידד ולהבין כול אחד. בן אדם לרוב אהוב על ידי כול אלו שסובבים אותי (חוץ מאלו שרואים רק קנאה ירוקה בעיניים). אנשים תמיד נפתחים אלי במהירות שיא ומספרים לי את כול הסודות שלהם. שכמובן, נשארים רק איתי.

אני אוהבת אופנה. להתלבש יפה, להתאפר. אני תמיד מגונדרת. זה הסטייל שלי.

מחוץ לארץ המראה הזה מוכר פחות. הם חושבים שאני מיוון, מלבנון, מפורטוגל, מברזיל,מאיראן (!) ...הם לא יודעים שאני רוסיה יהודיה.

אומרים לי שיש סביבי אור זוהר ומחושי....

אז תגידו לי, מעניין לכם לדעת למה אנשים קוראים לי מדיום ולמה מתקשרים אלי בשביל להיפטר מסיוטים?

יחד עם זה אני אתחיל לחשוף עוד פרטים על החיים שלי...כמו שעשיתי בפוסט הזה.

האם כבר ידעתם את כול מה שכתבתי פה? האם חידשתי  או הפתעתי אתכם?

אז תענו לי...זה מעניין אתכם? בא לכם להשתעשע עם קצת מיסטיקה?

התמונה תימחק בקרוב נדמה לי.

האמת נחשפת לאט לאט...

בשבילך אני מלאך, בעלת שתי כנפיים גדולות רכות ולבנות.

האמת היא שכשאני מסתכלת במראה אני מרגישה כול כך מלוכלכת,

שאפילו כנף אחת קשה לי לראות.

וגםאם היא קיימת, היא לבטח מכוסה בבוץ שמעלים כול נוצה לבנה

עד שכול מה שנשאר ממני זה חור שחור.

אבל בשביל האהבה האמיתית הזו אני אתנקה במעיין שלך

לא רוצה לאכזב אותך, רוצה להיות מושלמת.כמו תמיד.

ולא המלוכלכת של מישהו אחר.

עדיף שנפסיד ביחד מאשר שננצח לחוד,נכון?

נמאס לי לאבד את עצמי בתוך החיים האלו

קל לי יותר פשוט להיות איתך.

תשאל את זה שלמעלה מה הוא חושב.

מי צודק בסוף היום ועד כמה שנינו רעים ומרושעים ואולי תראה ששנינו די טהורים.

ואולי לא.

נמאס לי לאבד את עצמי בשבילים של החיים כשקל ופשוט להיות לצידך

ובוא נתלוש את הכנפיים האלו כי למי באמת אכפת.

בוא נעזוב את כול זה מאחור וסתם נסתובב בתוך הבוץ בלי כמטרה.

נמצא איזה ערדליים מגומי וסתם נסתובב, נחפש חילזונות כמו שאז שהייתי קטנה.

כשעוד לא ידעתי מי ומה אני.

הייתי שרה לרחובות השוממים, קוטפת חלזונות ומגדלת אותם בתוך קופסאות פלסטיק ואז משחררת אותם לחופשי כשאמא הכריחה.

אבל עכשיו אין את מי שיכריח אותי, אני לעצמי. בערך.

מי יגיד לי מה קורה עם הכנפייים האלו, הם סתם מפריעות לי ללכת בגשם ולהתלכלך עוד יותר.

איפה האור שדיברת עליו, אני לא רואה את השלמות ההיא.

אין בי תמימות. אין בי עדינות. לא יודעת איפה היא הייתה נעלמה או אולי נכנסתי לעולם הזה בלעדיה.

המצפון שלי לא הורג אותי, הוא סתם לא נותן לי לישון בלי להתבונן על עצמי בשלוליות ולראות את הכיעור.

אבל אולי זה סתם הכנפיים מסתירות לי את הפנים והגשם מטשטש את הראות.

די. אין כנפיים. אין שלמות. אין טוהרה.

יש חוסר שליטה על כול המחשבות שלי ואסור לתת להן להתפרץ.