מדהים אותי כל פעם מחדש איך אפשר לאהוב בן אדם עד כאב.
אני חולה כבר יומיים שוכבת במיטה ולא יכולה לזוז, מקיאה כל דבר שנכנס לי לפה ולא מסוגלת לעשן אפילו סיגריה שלמה.
אוח, אני מודעת לזה שאני לגמרי בכיינית אבל נמאס לי מזה שאתה עושה שבוע בבית ושבוע בבסיס ועוד יותר נמאס לי מזה שבשבוע הזה שאתה בבסיס הזמן עובר כ'כ לאט וכל יום הוא כמו נצח ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שנעשה דברים בשבוע שתהיה בבית וניפגש כל יום ואז מגיע השבוע הזה ואני רואה אותך פעם אחת, במקרה הטוב פעמיים והשבוע טס והכל כ'כ מהיר.
בא לי להקיא את כל האיבריים הפנימיים שלי החוצה עד שאמות, לילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
