ואני צריך עזרה עם לבקש עזרה.
השתפרתי, "הבראתי", אבל לא לגמרי. התחושות נשארו. אומנם על אש נמוכה, אבל נשארו.
לא תכננתי להתאבד, ולא חשבתי כל יום פשוט להעלם, אבל כן חשבתי פעם שבשבוע, או בשבועיים, כמה עדיף פשוט לא להיות.
עשיתי דברים. מצאתי עבודה, למדתי. אבל לא רציתי לעשות. לא הייתה לי מוטיבציה להשקיע וללמוד, לא היה לי רצון ליצור. רק לעשות כמה שפחות.
וידעתי, ידעתי שאני עדיין לא בסדר. ידעתי שאני צריך עזרה. פה ושם חיפשתי אולי פסיכולוג או משהו.
אבל אתמול זה חזר.
לאנשים כבר יש סלידה מהמונח "טריגר", עכשיו אני מבין איך זה עובד.
זאת הייתה סדרת טלוויזיה, אפילו לא אדם אמיתי, וכל הסדרה מבוססת על כך שהיא מתאבדת, ועדיין..
כבר שנים לא דמיינתי את עצמי קופץ מבניין. לא ראיתי את עצמי עוזב את הכל, ומשאיר את הצרות שלי לאחרים. כבר שנים. עד אתמול.
רציתי להגיד משהו. רציתי לבקש עזרה. אבל כל מה שיכולתי לעשות היה להפנות את הגב ולבכות.
אני חושב שזה היה ברור. חברה שלי חיבקה אותי, לדעתי היא שמה לב.
אבל לא יכולתי לבקש עזרה.
והבוקר הברזתי מהאוניברסיטה.
"הברזתי", גם ככה אין חובת נוכחות. אבל מתוך היום לפחות שלוש שעות יהיה לי קשה להשלים.
גם לא רציתי להבריז. כבר יצאתי מהבית, הייתי בדרך, אבל האוטובוס איחר. חיכיתי לו עשר דקות, רבע שעה, וכשבאפיקציה שוב התעדכן מ "מגיע עוד 5 דקות" ל "מגיע עוד 20 דקות" פשוט נישברתי והלכתי הביתה.
אז ישבתי בבית והסתכלתי על פסיכולוגים. מסתבר ששוב מגיע לי מחיר יחסית נורמלי ממכבי. אבל יש רק רשימה גדולה של אנשים. "מר שיין" ו "גב' רגב". מי אלו? למה הם שם? למה הם יכולים לעזור לי עם מה שאני צריך?
לא מצאתי. עברתי על כל שם ברשימה וחיפשתי בגוגל. אף אחד לא נשמע לי מתאים.
גם באוניברסיטה יש במחיר מוזל. אבל זה כל כך קרוב, איך אני יכול לשלב ככה בין הדברים?
ועוד רוצים שאני אגיע לשם אישית, כדי להירשם. איך בכלל אפשר לעשות משהו כזה?
אני רוצה לבקש עזרה,
והחלטתי,
ואני נחוש,
עוד היום לספר לחברה.
אבל זה לא יקרה...
[תוספת: 16:49, 8/5, לא ביקשתי עזרה, אבל עדיין קצת נחוש]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
