לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קצת משוגעת אבל במידה


זמרת כרונית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2016    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


אז חזרתי לאותה הנקודה
חשבתי שהתבגרתי
חשבתי שהשכלתי
פגשתי חדשים
פגשתי ישנים
ותמיד זה חוזר אליך
אותם עיניים כחולות שחודרות עמוק
אותן מילים שמושכות אותי חזרה פנימה
ואני כמו בובה על חוט 
אתה מזיז אצבע ואני מצייטת
זה לא צריך להיות ככה יותר
חשבתי שברחתי מהחוטים
ושאוכל לחזור כחופשיה 
אך ברגע שראיתי אותך הם חזרו כאילו לא השתחררתי מעולם
התקרבנו בזמן שהייתי חופשיה 
אולי קצת יותר מדי
סיפרתי לך על אחרים
סיפרתי לי על אחרות
וקינאתי
ברור שקינאתי
כי איתי מעולם לא היה
שום דבר מעבר לסטוץ
מעבר לקטע
מאוהבת לך בתחת כבר שנתיים 
ואתה מודע לגמרי
בודק את הגבולות
יודע ללחוץ על כל הכפתורים
במיוחד אוהב את האחד האדום ההוא
שרשום עליו השמדה עצמית


*לא כתבתי מלא זמן ורציתמ להזכר בהרגשה הטובה הזאת 😁
נכתב על ידי , 27/8/2016 11:33   בקטגוריות ההוא החדש, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רסיסים סכרים ורגשות


בא לי לחזור לכתוב כאן כי אני זוכרת איך זה עשה לי טוב פעם, עם ההוא

אולי עם הזה הנוכחי זה גם יעזור

אז יש מישהו 

כבר שנה יש מישהו כי זה התחיל ממש בספטמבר.

זה התחיל תמים, חברות נחמדה שכזו. 

דיברנו, פלרטטנו קצת אבל ידעתי שיש לו מישהי אחרת בלב וזה גם לא הפריע לי...

לאט לאט הפלרטוטים נהיו פחות ופחות ידידותיים ואמרתי אולי יש פה משהו? ואולי אחרי כל הכשלונות שלי פתאום זה, הקשר בינינו יעבוד?

אז אחרי חודש של היכרות פתחתי את הקירות ונתתי לרגשות לשתוף לי את הגוף

התחלתי להעריך כל דבר בו. את הצחוק המפגר שלו, את השיער הבלונדיני המלוכלך בריח כלור שלו, את העינים הכחולות המזלזלות שלו. ואולי אני אומרת את כל הדברים האלה וזה יוצא קצת שונא, אבל זה רק בגלל שאני רואה דברים שונה עכשיו משראיתי אז (טוב אולי אני מנסה לראות דברים שונה)

אז היו לי קצת רגשות אליו כשהגיע נובמבר וגם יום ההולדת שלי... בערך שבוע לפני היום הולדת שלי הפלרטוטים נהיו קצת מוגזמים והבנתי שזה הדדי ושאני לא מפגרת לגמרי.

וביום ההולדת התנשקנו. בביה״ס. הרגשתי בעננים, כן כמו בסרטים, פעם ראשונה שבאמת רציתי מישהו כל כך וקרה משהו ולא ירד לי ממנו בדיוק באותו הרגע, וזה היה מדהים.

אבל לא עברו יומיים וכבר נהיה קר בינינו. הוא אמר שהוא עובר תקופה קשה אז ניסיתי לעזור והכי להיות שם בשבילו אבל הוא נלחץ ונסגר עוד יותר.

אז בסוף הוא אמר שלא מתאים לו ושהוא רוצה שנחזור להיות ידידים כי זה היה הכי כיף בעולם, ושאני ממש חשובה לו אז הוא רוצה שנשמור על קשר... אז בלי יכולת להגיד שום דבר אחר חוץ מבסדר הכל נגמר בינינו... וחשובה לא הייתי כנראה כי לא דיברנו 3 חודשים חוף מלצאת אחד על השני פעם ב-

ואיזה זבל זה חוק מרפי? כי בדיוק כשהתחלתי לעבור הלאה? חזרנו לדבר... בהתחלה זה היה הדדי אבל לאט לאט אני התחלתי שיחות, ואני יזמתי מפגשים. ותמיד היה הכי כיף בעולם במפגשים באמת יש לנו כימיה ולא נגמר על מה לדבר אבל כל המסביב היה מייאש.

והגיעה התקופה של ל״ג בעומר, מאי ככה אם אני זוכרת נכון. אז איזה שבוע לפני ל״ג, ישנו אצל ידיד משותף אני הוא ועוד כמה חברים

ואיכשהו יצא שאני והוא נשן על אותה המיטה. רק אני הוא וכל הרגשות שלי.

אז לא ישנו הרבה, זה התחיל מזה שברגע שנשכבתי על המיטה הוא משך אותי אליו לכפיות

ומשם זה היה ככה כל הלילה, נגיעות שכאלה גם מוגזמות, ובסוף יצא שדיברנו עלינו 3 ס״מ בינינו כשאנחנו מחובקים מתחת לסמיכה

ואז הנורא מכל:״אני פשוט חושב שאנחנו לא מתאימים״ וככה הלב שלי התנפץ, לא חשבתי שהוא יכול להשבר יותר ממה שהוא כבר היה שבור

אז אמרתי לו״ אני חושבת שזה לא נכון, לילה טוב״ בבוקר זרקתי לו כפכף על הפרצוף, הוא לא התעורר, ועזבתי מוקדם. כן אלימות זאת הדרך.

היינו עוד בסדר, אמרתי יאללה תצאי הכי גדולה ותעשי כאילו לא אכפת לך. אז הגיע ל״ג והגעתי מאוחר כי אני עבדתי... כולם קצת בראש לא היתי שם שעתים והתחילו לעזוב.. לא רציתי ללכת אז אמרתי לחברה שלי לסוע בלעדי ושאני אמצא דרך לחזור (למרות שלא היתה לי דרך אחרת בחיים)

אז ברור שיצא שאני אשן אצלו, אז התקלחתי אצלו ולבשתי חולצה שלו ובוקסר שלו ונכנסתי למיטה שלו איתו. וכאילו לא עבר שבוע שוב היינו באותה סיטואציה כמו שבוע לפני רק שהפעם כן התנשקנו ובבוקר עדיין היינו בכפיות והוא הסיע אותי הביתה. אז איכשהו יצא מכל העניין הזה ריב מטורף.. הוא חשב שאני מספרת לכולם שקרים עליו, וזה היה בכלל אי הבנה... אני לא סיפרתי בינתיים לאנשים על מה שקרה, והוא לא סתם את הפה.

אז אחרי שבועיים דיברנו והשלמנו... עד לפני שבועיים הכל היה סוג של בסדר.

כשאני אומרת סוג של בסדר, אני מתכוונת שזה קשר חד צדדי בערך (לרוב) וכשנפגשים הכל אחלה... והתחלנו ללכת לסרטים ביחד, טיפה מוזר אבל כיף וזה.

אז כל השנה הזאת התקרבנו ממש.

כשקורה לו משהו בחיים אולי הוא יספר לי

וכשקורה משהוא בחיים שלי אני מספרת לו

אנחנו נפגשים פעם פעמיים בשבוע ועדיין תמיד יש על מה לדבר תמיד

ופלרטוטים ברגיל, כי יש פיל בחדר 

שקוראים לו מתח מיני.

אז החלטתי לספר את כל החרא הזה כי נראה לי שהרגשות שלי חזרו.

לפני בערך 5 שנים בניתי חומות, לא הראתי רגשות, כי זה מראה חולשה.

אז עכשיו החומות נשברו וכל הרגשות פרצו החוצה

אז אני כל הזמן כמעט בוכה.

ונראה לי שזה בגלל הפעם האחרונה של המקרים המעצבנים שיש בינינו.

יום לפני שטסתי עם חברות נפגשנו, אכלנו והסעתי אותו הביתה. 

ובגלל שהייתי צריכה להשאר ערה נשארת איתי עד 2 ושוב אותם הפלרטוטים המיותרים ואותן הנגיעות המוגזמות

אז הוא אמר לי תעשי צעד כבר אבל  הוא היה רחוק מדי ולא היתה לי דרך 

ולא הראה סימני התקרבות אז אמרתי בוא ואמרת שאי אפשר אז באתי ללכת והוא אמר לי שוב ואז התקרבתי לשער והוא אמר טוב תחזרי קודם מחו״ל ואז,ֿ אז נסעתי וכתבתי לו שאתה מפחד שאני אעשה צעד והוא כתב נכון ושאלתי למה

והתשובה שהכי פחדתי ממנה

״כי אם זה היה אמור להיות, זה היה עובד כבר״

אז אמרתי חיים בשביל לעשות טעויות ושהוא מגזים ולילה טוב

ויום אחרי הוא כתב לי חשבתי על זה ולא מתאים לי

אבל הפעם לא היתה אכזבה, ולא היה שברון לב

אני חושבת שפשוט הגעתי למצב שאי אפשר להתאכזב יותר ושהלב כל כך שבור שהוא לא יכול להפוך לרסיסים יותר קטנים 

אז אני עדיין שבורה ולא יודעת מה לעשות 

וכל הסכרים שלי נפרצו

אז אני כותבת כי זאת הדרך היחידה שלי לצאת מהבור הזה 

 

 

נכתב על ידי , 23/8/2015 20:20   בקטגוריות ההוא החדש, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, להוציא ולשחרר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מפחדת מהזמן


הזמן עובר מהר מדי, אני בת 16, 16 שנים עברו מאז שנולדתי. 16 שנים שאני זוכרת בערך 3 מהם בקושי אפילו לא. אני לא זוכרת מה אכלתי לפני שבוע, אז איך אני אזכור את כל 16 השנים? אז ככה זה ימשיך? 80 שנה בערך? של אני לא זוכרת את שבוע שעבר? מה יוצא לי מזה? אהבה? לא ממש, לא היתה לי הצלחה בתחום הזה, חברים? עם ה3 חברים שאין לי בערך אני גם לא חושבת שזו ההתמחות שלי, לימודים? כי להיות תחרותית לא עוזר ל80 שאני מקבלת שממש לא מספק אותי. אז המשפחה אומרת:"זה רק תקופה הכל יהיה בסדר, זה עובר, אני מכירה המון אנשים שלא היו עם הרבה חברים כשהם היו בתיכון והצליחו מאוד בחיים". ואו תודה אמא על העזרה, כי לחכות עכשיו עד הצבא זה בדיוק מה שאני רוצה, לסבול כל התיכון בגלל שתכף זה נגמר, זה לא עובד ככה. חיים פעם אחת, גיל 16 אמור להיות הגיל הכי כיפי שיש, אבל לא, אני אמורה לסבול דרכו. לחכות לצבא כי שם יהיה בסדר. לא רוצה! אני לא רוצה! אני באמת מפחדת! נמאס לי לחיות ככה! לחכות לשבוע הבא עד הסופש, אני מבזבזת זמן! אני לא נהנית בזמן השבוע, כל מה שאני עושה זה לחכות, ועוד קצת, ודיי! אני לא אמורה לחיות ככה, להיות עם חיוך דפוק ומזויף על הפרצוף ו״להנות״ כי זה הגיל להנות. אבל זה תכף נגמר, וכבר עברו 16 שנים! מה יקרה כשאני אהיה בת 22 ולא יהיו לי חברים? מה אז? אני אחכה שזה יגמר? יש לי בערך 80 שנים להנות מהחיים וכבר עברו 16 מהם ואני לא רוצה שתעבור שנה ואני אגיד שלא נהנתי כי זה בזבוז של הזמן. ומה יהיה בסוף של הלחכות? עוד לחכות? מתי זה יגמר?
אתמול היתה לחברה שלי יום הולדת, ולאחת מהבנות שהיו יש חבר, והוא בא לאסוף אותה משם. אז כשהיא הלכה אמרתי שזה ממש חמוד שהוא בא לאסוף אותה וכל הבנות היו כזה כן, בערך כזה. וזה לא פעם ראשונה שאני ממש חושבת שמשהו שזוג עושה זה חמוד ולהן נמאס שאני כל הזמן אובססיבית לזוגות אז הן החליטו שאני אהיה חברה יותר טובה אם יהיה לי חבר כי עכשיו אני חברה נודניקית ואני אהיה פחות אם אני אהיה במערכת יחסים. איזה חברות טובות יש לי?? נכון?? ככה לתמוך בי? ככה לאהוב אותי? במילא אני לא בדיוק מרגישה שאני שייכת לשום מקום אז תודה, עכשיו אני יודעת לאיפה אני עוד לא שייכת.
אני גם קוראת ספרים באפליקציה שקוראים לה ווטפאד (wattpad) אני קוראת שם ספרים חמודים על זוגות. זה לא בדיוק משפיע עלי לרעה, אני רק ממש שמחה אחרי שאני קוראת ספר כי הסוף ממש חמוד וזה פשוט ספרים מקסימים אבל אז אני חוזרת למציאות. אז החברות שלי החליטו שגם זה לא בסדר, כי זה משפיע עלי כמו שפורנו משפיע על בנים, גורם להם לחשוב על מציאות מעווטת, שהכל קורה כמו בספרים או בפורנו. אני לא חושבת ככה. אני באמת לא מצפה מהחיים להיות ברמה של הספר או אפילו קרוב. אבל עכשיו, לבינתים, כשאין לי חבר ואני מרגישה ממש לבד ואני בוכה בשירותים כל שבוע בערך, אם יש משהו שמשמח אותי אני אעשה אותו כל יום בערך וחא אכפת לי אם זה מעווט לי את המציאות או לא. כי מה לעשות שהשמחה לא באה אחי הרבה בזמן האחרון.
באמת שנמאס לי. אני לא שמחה ואני לא מרגישה שאני יכול לשנות את זה. זהו ככה זה יהיה לזמן הקרוב ואני צריכה להשלים עם זה כי ככה אני. 
ועכשיו אני בוכה ונמאס לי. ולשמוע שירים מדכאים מאוד לא עוזר.

נכתב על ידי , 15/2/2014 16:27   בקטגוריות פסימי, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בעיות בנים.


אני לא מרגישה אליך כלום,

אתה מגעיל אותי בשקרים שלך.

למה אמרת לה שאתה נפרדת ממני כששנינו יודעים כמה אתה רצית?

ולמה כששאלתי הפנת את הגב והמשכת לשקר 

ולהעמיד פנים שאתה לא מפגר.

כי לי נמאס,

אני וויתרתי מזמן

לי לא אכפת ממך או ממנה או מכל דבר אחר

לי רק בא שזה יגמר.

אני לא בחורה של מערכות יחסים ואתה הוכחת את זה

אני רק רוצה משיכה מינית.

אני לא זונה

אני לא שרמוטה

אני פשוט לא רוצה להיות מחוייבת לדבר שאני לא רוצה

אז ביי לך 

אני הלכתי למצוא מישהו שלא יהרוס לי את החיים 

אני הלכתי לבדי.

 

למה בנים זה עם כזה קשה, אתם לא מבינים שיש בנות שלא רוצות מחוייבות או רוצות לקחת את זה ממש לאט? כאילו מה לא מובן?

אנחנו חרמניות בדיוק כמוכם, רק שאנחנו יכולות לשלוט על עצמינו. כנראה שאני אשאר לבד לזמן הקרוב.

נכתב על ידי , 17/11/2013 20:54   בקטגוריות אני והוא, דברים מפגרים, להוציא ולשחרר, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 27




1,650
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמטורללתבעליל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המטורללתבעליל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)