זאת שיודעת יותר מידי

אני עושה מלא שטויות בזמן האחרון.

האמת אני מתחרטת לפעמים, רק בגלל מה שאנשים אומרים, תכלס זה הדבר היחיד שמפריע לי.
וכוסעמק עם זה, למה זה צריך להפריע לי?

אני לא יכולה לחיות את החיים שלי? להתנסות כמה שבא לי? זה לא שאני חיה על הקצה, אני ילדה טובה סהכ, נמנעת מסמים וממריבות, אבל די, חאלאס, תפסיקו לדחוף את האף שלכם לאיפה שלא צריך.
ובמקום זה תתמכו קצת!! תפרגנו!!

אני לא יודעת מה עובר לי בשכל, הלב שלי נרדם כבר שבועיים שלושה, אני לא יודעת מה מתרחש בו כי הוא כבר לא מגיב אליו, אני עדיין מרגישה אי שם משהו אליו, פשוט לפעמים אני מרגישה שאני מכירה יותר מדי טוב את הפרצוף האמיתי שלו כי הוא כזה פתוח איתי.
אבל אני שמחה על הפתיחות ועדיין מקבלת אותו.
אני רוצה שהוא יישאר בחיים שלי לנצח.

ובנימה אופטימית זו-  עוד חודש ביי לבצפר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 
ובפחות אופטימית- אני אתגעגע. המון. לכולם. בעיקר אליו.