זאת שיודעת יותר מידי

עכשיו אני ברגילה,

אחרי חודשיים די אינטנסייבים של טירונות. ואני יכולה להגיד שהיא להייתה קלה בכלל, אבל בתכלס יצאתי אדם טיפה יותר בוגר ממנה.

ועכשיו אני מחכה לשלב של הקורס. שהוא לא פחות קשה...

יש הרבה שאלות שדי הטלתי על הכף, נגיד מבחינת חברות, איזה מן חברה אני? מעולם לא היה לי קשה להתחבר לאנשים, ופתאום כשאני תקועה עם עוד 200 בנות באותו מקום 24.7 אני לא מוצאת את החברות האמיתיות שלי, אני די לבד. אני לא מוצאת את עצמי.

אני מגלה בעצמי תכונות די מגעילות במצבי הלחץ, וזה מרתיע, אבל בו בזמן מאתגר כי אני ממש נלחמת בהן ואז אני מגלה גם את הצדדים החזקים שלי, את התכונות האיתניות שלי.

רוצים שנהיה "איתנים". 

גיליתי שהגוףך שלי שלא יבגוד בי, ושאני חזקה בהפשי ויש לי רמות גבוהות של שימחה, כי מי שמעיד בשימחתו לא נופל לעיצבו!

כל כך הרבה משפטים חדשים למדתי, אלה משפטים שנותנים לי חוזק ועוצמה,

"אדם שיש לו למה יכול לשאת כל איך".

ובעיקר-

קשה זה טוב.

יאללה הלכתי להנות מפיסת גן העדן שלי, 9 ימים של חופש. היר אי קאם.