התחלתי את החלק המעשי של הטיפול ואני לא מצליחה
וזה מדכא כי זה מה שבאמת משנה
חוץ מזה בקושי יש לי הזדמנויות לפגוש אנשים שהם לא חברים שלי (כי חופש וזה) אז הכל בעיתוי לא נכון
למה אני כותבת פה בכלל?
לא רציתי
ואני צריכה ללמוד למבחן
יכול להיות שקיבלתי 100 במגן של היחידה של המגמה!
זו היחידה היחידה (חה) שאני לא גרועה בה אז זה מצוין
יש מלא פרחים וכל הזמן אני רוצה לצאת לצלם ואין לי זמן
אולי יום חמישי בבוקר מוקדם אני אלך
אני רוצה ללכת לים
ולקנות בגדים של קיץ
ולטייל בחוץ ולצלם
ולנסוע למקומות עם מלאמלא פרחיםםם ולהצטלם ולצלם
ולעשות בוקים לאנשים
ואני רוצה שיתחיל החופש הגדול כדי להיות חופשיה כבר
אבל אני לא רוצה שהוא יתחיל כי אז ישאר לי רק איזה חודש עם הזומבי והיא הולכת להתגייס ממש מוקדם (איך זה קרה כל כך מהרררר הרגע היא היתה בכיתה ח'!)
ואני רוצה שהרזה תחזור כבר
וששוב ניסע ביחד למקומות ונלך לאיבוד ו
ונמאס לי שלכל הבנים יש חברה ולי אין
זה פשוט לא פייר
אני לא רוצה חברה מהאינטרנט
אני רוצה חברה אמיתית שאני אפגוש במציאות ואני אכיר אותה בדרך בריאה ושאני לא אצטרך להסתיר אותה מכולם, ובלי התסכול המעצבן שלא משנה כמה יהיה לנו טוב ביחד לאף אחד אחר לא יהיה טוב עם זה
אבל ככל שעובר הזמן אני מאמינה פחות ופחות שמישהי תאהב אותי
אני יודעת שזה הרבה לבקש
אבל אני רוצה להיות יכולה לדבר על זה בחופשיות
ולדבר בחופשיות בכלל
אבל אני יודעת
שזה באמת הרבה לבקש
ושסביר להניח שזה לא יקרה
התחלתי להפנים שסביר להניח שאני אתקע עם חרדה חברתית לנצח
כי ברור שאפשר ללמוד איך להתמודד איתה
אבל אי אפשר להיפתר ממנה באמת
נמאס לי להיות לבד
כינוי:
caelum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
