לא, החברים שלי לא נרקומנים פסיכים שחותכים וורידים, הם חננות שהולכים לכנס מד"ב. למה את לא מרשה לי לפגוש אותם?
תפסיקו לחיות בסרט שאם הילדים שלכם בגיל ההתבגרות הם על סמים, והחברים שלהם סוחרי סמים, ואין לי מושג איזה שטויות היא ממציאה שם. אה, ושהם חותכים וורידים ומזוכיסטים וסדיסטים. את זה היא הכי אוהבת להמציא.
התבלבלת, חביבתי, אני זאת שפוגעת בעצמי, לא הם D:
וזה לא לחתוך וורידים, וזה לא השפעה מאף אחד, אני עושה את זה מאז שאני זוכרת את עצמי.
זה רקע מדברים אחרים הרבה יותר ישנים מהחברים שלי.
אם לא היית כל כך נגד פסיכולוגים, אולי זה היה נפתר, והיית נותנת לי להיות חברה של מי שאני רוצה.
הסיפורים המוזרים שהיא ממציאה כל כך הרבה יותר גרועים מהמציאות חח
אבל אני לא אספר לה את המציאות בחיים אז בואו ניתן לה לכעוס עליי
חוץ מזה גם את הדבורה הם ממש ישנאו, כי היא קטנה ממני בשנה וחצי והיא לא נורמלית מספיק
אתם יודעים מה?
הסיבה שאני לא יוצאת מהארון זה גם דיי בגללם,
אני לא רוצה שיחות נפש.
אני לא רוצה "את צעירה מדי בשביל לדעת, זה גיל ההתבגרות" ודומיו.
אני לא רוצה "תמצאי חבר,"
ואני לא רוצה את המקרה הפחות גרוע, "תמצאי חברה שגרה קרוב."
אני יודעת שאני עוד לא בת 16!
אני יודעת שיכול להיות שאני סטרייטית או בי או גבר או מה שתרצו,
אבל בינתיים תתנו לי להיות עם מי שאני אוהבת
לא מגדר או מין
פשוט האנשים המסוימים שאני אוהבת.
זה כולל גם את הדבורה וגם את החברים שלי.
אתם לא באמת מכירים אותם,
והם עושים לי רק טוב.
רק מאז שהכרתי את החברים האלה נהיו לי שוב חברים שגורמים לי לחייך ולצחוק (וזה לא פאקינג בגלל סמים או קפאין או משהו, אוקיי? צחוק טבעי של שמחה)
מאז שהכרתי את הדבורה התגברתי על הבעיות החברתיות שלי כל כך הרבה פעמים בשבילה, ונהיה לי סוף סוף חיוך אמיתי,
אז בבקשה,
זה שהם מתלבשים מוזר או שהם יותר קטנים ממני לא אומרים שהם לא טובים לי.
אני שמחה איתם וסוף סוף אני מרגישה קצת כמו כולם, שיש מקום שאני שייכת בו עם אנשים בני גילי (כן, גם רווח של שנה או שנה וחצי זה נחשב בני גילי).
בבקשה,
אל תקחו את זה ממני.
כינוי:
caelum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
