תרגיעי – הוא אומר לה, תתרכזי בנשימות, התבונני במחשבות.... – זו הדרך
שלו לאושר, ככה הוא אומר לה. אושר שהוא מעבר לנסיבות, שאינו תלוי באיש, והיא חושבת
שהאושר הזה שהוא מדבר עליו דיי נוגה.
מלנכוליה מסוגפת ונמנעת קורנת אליה ממנו.
והיא חושבת, למרות שהיא אמורה לעצור את המחשבות, או לתת להן לחלוף בלי
לאחוז בהן, בלי להאמין להן, ובכל זאת היא חושבת, שבזמן שכל העולם מתמודד עם הפרעות
קשב וריכוז והסחות דעת, היא סובלת מההיפך מזה לגמרי.
מעט מאוד הסחות חודרות את ממברנת התאים שלה. מעט דברים זוכים לתשומת ליבה, הבנתה,
ועוד יותר מעט נשארים בזכרונה. מעט מידיי. יום אחד עוד ידעו לאבחן את האוטיזם הזה
שלה. יום אחד אולי אפילו ירפאו אותו.
בינתיים מדיטציית רעש זה מה שהיא אוהבת. טלוויזיה ורדיו ועיתון ומחשב והכל יחד
והמח מפליג...
והמעט מידיי שחודר אליה פשוט לא מספיק.
קשה כל כך לתפקד עם חוסר חמצן שכזה.
תחשבי טוב – יהיה טוב - אומרת לה י' היפה וטובת הלב, ומזמינה אותה
לאחת מסעודות הבריאות המדהימות שלה, סימפוניה של ירקות אורגניים, מבושלים בתשומת
לב אישית לכל עלה ופרח – טוב מושך טוב, תראי שזה עובד, תאמיני בזה, והיא מחבקת את
י' ויודעת שגם הפעם זה הפוך, לא התיאוריות האופטימיות הביאו את הטוב ואת השפע,
השפע הוא זה שהוליד את התיאוריות. נסי לך י' יקרה ואהובה לדמיין את השפע הזה מתרחק,
האם אפשר להיות טוב ונדיב ושופע גם אז?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
