אתה פסיכולוגית שלי

במשפט אחד – אלי בזכות כדורים ואולי משהו אחר, אבל ברגע מסוים מאוד שלשום הרגשתי שאני יוצאת מזה. הרגשתי את השינוי המתחולל בגוף. כמו רגע ההחלמה משפעת. המעבר מפאסיביות רופסת ומכונסת לאיזו זקיפות אקטיבית, איתנות, תחושת שליטה בחיים והחיוך הזה שבא אתה. נעלם היובש בגרון. חזר התיאבון (מקווה שמה שירד לא ימהר לחזור). מדהים.

ובמקרה אתמול שוב הלכתי לדייט, אחרי הפסקה ארוכה, ואני רוצה לכתוב עליו. זה היה דייט מתאים מכל הבחינות, חוץ מההדלקות הפנימית הזאת, הניצוץ הזה של החשק, שלא נצץ.
מפעם לפעם אני מתוודעת לדיכוטומיה המטרידה הזו של או- או.

יש את הדייטים החצי מופרעים, חסרי תכלית בעליל וממוקדי פאן ועונג, ויש את ה'רציניים' הטווח-ארוך-ים בהתכווננותם, הראויים והמתאימים (ויש גם כמובן כאלה שלא זה ולא זה )

אבל אין את הגם וגם. כאילו יש סתירה בין השניים. זה לא קורה. משהו מונע מזה לקרות.

למה אי אפשר שקשר יתחיל מתשוקה ויתרחב למשהו מורכב ורחב יותר, למה הגברים המתאימים האלה לא מעוררים בי חשק, לא פועלים על הגוף. זאת אני? זה הם? זאת הבלתי אפשריות ואפילו חוסר הרצון של הצד השני שמעוררים בי חשק? זה מה שמושך אותי???

אני מגיעה לפגישות האלה חיובית ואוהדת ומשרה חמימות במודע. הוא מושיט יד ואני מחבקת. שואלת שאלות ישירות, מדברת בפתיחות ומסירה מחיצות, אני לא עושה את זה כדי למצוא חן, אלא כדי לאפשר, גם לעצמי וגם להם, אבל כשהם מספרים לי בזעזוע על דייטים שישר חתרו לסקס, "לא תאמיני איזה נשים פוגשים"... אני משתתקת. מה אני אגיד.

החמימות שלי עוברת והוא קולט את זה כרצון להמשך, זה גם מה שאני מקרינה ואומרת, בעצם.
הכל מונח לפני ואני יכולה לקחת את זה לכל מקום אבל ... בלי חשק.

כבר בטלפון אני יודעת איך זה יתגלגל. אני מרגישה את היגיעה הקלה שיורדת עלי, את החביבות המעושה בדיבור שלי, את החשק הסמוי לסיים כבר את השיחה.
אני בכלל לא אוהבת לדבר בטלפון. לא אוהבת לפטפט, אוהבת להגיד מה שיש לי להגיד, להקשיב כשמעניין ולשתוק בשאר הזמן. אני מרגישה את ההשתדלות שלו, אבל מעדיפה לדבר בנוכחות ומגע. גם בטלפון אני אוהבת מילים שנוגעות, לא פטפוט.

ואני לא מסתדרת עם ההססנות הזהירה המנומסת הזו של גברים 'מתאימים', למרות שזו כנראה התנהגות מקובלת והגיונית לגמרי, זה פשוט לא פועל עלי טוב. האיפוק, הדיבור הראוי הזה. הפרופריות המנומסת.

זה לא שאני מחבבת בוטות, כמובן, גם לא אסרטיביות יתרה, אבל באמת לא נתקלתי בדברים כאלה. אני כנראה רגישה מספייק לסנן אותם מראש ובהירה מספיק להקרין מה מתאים לי ומה לא, כך שזה לא קורה לי, והפוך כן.
הפגישות האחרונות שלי היו כולן מנומסות ומהוססות מידיי. זאת כנראה בכל זאת אני.

ובין לבין הייתה לי שיחה אחת נעימה וקולחת במיוחד, מישהו שנראה גם אפשרי וגם מושך ומעניין, והתחלתי להתלהב קצת, ואז ציינתי שאני פרודה (בטינדר אין מקום לסטטוס...) והוא אמר שעל העבירה הזו הוא לא מוכן לעבור. לא יוצא עם נשואות. איזה דלי קרח.