לפני חודש וקצת, בתאריך 31.08.13 קרה משהו ששינה את החיים שלי לנצח
הדבר הכי יקר לי בעולם, האור שלי בחיים, הסיבה להצלחה שלי
הבן אדם הכי מדהים בעולם .. אבא שלי . נפטר . הלך .
קשה לי לכתוב את זה ולהאמין לזה
איך זה יכול להיות .. הוא היה כל כך חזק .
בן אדם רק בן 43 ועוד מעט ימלאו לו 44 .. והוא לא יהיה .
הוא לא יהיה ביום הולדת שלו .
הבלוג הזה עושה לי כל כך טוב . אני משתחררת פה לאט לאט
אז ... אני רוצה לכתוב מכתב לאבא שלי
ואיפה עוד אני ירשום לו את זה ? רק פה .
אז ככה :
אבא, אף פעם לא הערכתי אותך כמו שאני הייתי צריכה
תמיד רבנו אבל אחרי שנייה השלמנו . איך אפשר שלא? עם הצחוק המדהים הזה , החיוך הכובש הזה .
יש שקט בבית . אתה חסר לי. אתה חסר לנו
הדמעות חונקות אותי תוך כדי כתיבה.
יוצא לי לאחרונה להיות לבד בבית . התמונה הגדולה שתלויה על הקיר כל כך בולטת לעין, אי אפשר שלא לפספס
התמונה שלך
כל הזמן אני חושבת , לא הספקת לראות אותי מסיימת בית ספר , עם בגרות מלאה
שנה הבאה אני הולכת לצבא, לא תראה אותי עם המדים שתמיד חלמת לראות אותי בהם
רק עכשיו אני מבינה - כמה אתה מדהים , איך כולם אוהבים אותך
אתה היית אבא של כולם . אתה פתרת את הבעיות של כולנו
למה לא עזרת לנו לפתור את הבעיה שלך? למה אמרת שהכול בסדר? למה לא הסכמת לנו להזמין אמבולנס?
ולמה לעזאזל הקשבנו לך ?
אני כועסת כל כך על עצמי . לא עלייך , אתה לא רצית שניראה אותך ככה
אבל אבא.. אנחנו ראינו
היינו שם .
אתה יודע .. אולי לא אמרתי לך את זה מזמן .. אבל .. אני אוהבת אותך אבא .
אתה חצי מהלב שלי
כשהלכת, הלך גם השמחה שלי, הצחוק האמיתי, החיוך האמיתי ...
עכשיו הכול מזויף, החיוך, הצחוק, כל דבר..
אני כבר לא מאמינה בכלום.
חסר לי החיוך שלך, החיבוק, הצחוק, הריקודים, הארוחות שלנו כ-5 אנשים . ולא כ-4.
אתה יודע.. אני כבר לא משתתפת בארוחות משפחתיות כמו שישי וחגים, הרי איזה ארוחה זאת בלעדייך .
אני גאה בך . בזכותך אני מי שאני היום . בזכותך אני חזקה
עכשיו .. אם אין מישהו שישמור עליי פה למטה, אני יודעת שאתה שומר עליי מלמעלה .
אני מתגעגעת .. אבא שלי ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Barbie :)