ניחוח קרם הידיים בריח וניל-פטצ'ולי עלה מידיי. הרחקתי בזהירות את כיסא העור המרופד כדי שאשב עליו בנוחות. שלחתי ידיי לחלקו העליון של הפסנתר.
הפסנתר שלי, תוצרת יפנית, מנגנון גרמני. ציפוי לכה שחור מבריק, עיטורים פה ושם, לא קיטשיים מדי. בחרתי אותו בעצמי, לפני כמה שנים.
אהבה ממבט ראשון, או יותר נכון מניגון ראשון על קלידיו החלקים.
הורדתי את חוברת התווים העבה מהפסנתר, ופתחתי בעמוד 157.
סונטה מספר שבע.
פרק שני.
לודוויג ואן בטהובן.
אני נושמת עמוק, מותחת את אצבעותיי שהתגמשו עד כמעט כמעט שני תווים אחרי האוקטבה.
הרמתי את ידיי, מתחתי את גבי, נשמתי שנית ו...
התחלתי לנגן,
ופתאום,
רק אני הייתי בעולם הזה.
אני והפסנתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
the ladybug