שלושה בערך שירים שכתבתי בשיעור כתיבה יוצרת. הסבר קל-לפני כל שיר מבוסס ציטוט משיר אשר עוסק בכלליות בנושא של צמחים.

*'כך מגבילים את צמיחת העץ לגובה'(עיצוב וגיזום, אינציקלופדיה חקלאית בשינוי ועריכה של המשוררת אגי משעול)

ילדים הם עצים, אמרה אמא לילדה.

כולם צומחים, כולם שווים.

הילדה, חשבה אחרת.

היא לא יכלה ומר

את אשר ידעה.

אסור.

העצים האחרים, ניסו לגזוז את ענפי העץ שהוא היא עצמה.

לרמוס

לכתוש

להרוס

לשבור

העיקר-

לעצור.

כך מגבילים את צמיחת העץ לגובה.

**'סרוב הילד להיות איש וסרוב הענב למות מר'(מתוך 'סוף שנת לימודים בהדסים')

הוא שוטט בשוק, ללא מטרה. ברכיו כאבו, צווארו גבו ראשו

איזה איבר לא?

הוא נאנח בשקט.

ידע הוא כי זה הסוף.

ללכת בקושי הצליח.

מעניין אם יצליח למות.

הביט הוא אל אשכול ענבים על הדוכן של המוכר החייכן.

הם חשו זה את כאבו של זה.

ממש כמו הענב,

גם הילד, שהוא איש, שהוא כבר כמעט לא שום דבר

היה מר.

הוא לקח את הענב.

שם אותו בכיסו.

כשמת, נקבר יחד עם הענב.

מר לצד מר.

***'נראה שבהדרגה תוך מחיקת המיותר'(מתוך שיר של אגי משעול)

היא מחקה את עצמה.

לאט, לאט.

בהדרגה.

היא יכלה, ועל כן לא ראתה סיבה שלא לעשות את שעשתה.

על כן, בלחישה עגומה

היא מחקה.

מחקה את כל החלקים האפורים.

כולם.

עד-

שהכל היה שחור ולבן,

והיא

היא הייתה קליפת אדם.