אני חייבת, פשוט חייבת, לשתף שני שירים שאני כל כך אוהבת, של שתי המשוררות האהובות עליי.

אתה בוודאי זוכר/דליה רביקוביץ'

אחרי שכולם הולכים

אני נשארת לבד עם השירים,

חלקם שירים שלי

וחלקם של אחרים.

שירים של אחרים אני אוהבת יותר.

אני נשארת בשקט

ומחנק הגרון משתחרר.

אני נשארת.

לפעמים אני רוצה שכולם ילכו.

לכתוב שירים זה אולי דבר נעים.

אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים.

הצבעים נעשים עזים יותר.

מטפחת כחולה הופכת לעומק באר.

אתה רוצה שכולם ילכו.

אתה לא יודע מה איתך.

אולי תחשוב על שני דברים או יותר.

אחר כך הכל יעבור ותהיה גביש טהור.

אחר כך אהבה.

נרקיס אהב כל כך את עצמו.

טיפש מי שחושב שהוא אהב גם את הנחל.

אתה יושב לבדך.

לבך מכאיב לך אבל הוא לא ישבר.

לאט לאט נמחקות הדמויות הדהות,

אחר כך נמחקים הפגמים.

אחר כך באה שמש בחצות הלילה

גם את הפרחים הכהים אתה זוכר.

היית רוצה להיות מת או חי או מישהו אחר.

אולי יש ארץ אחת שאתה אוהב.

אולי יש מילה אחת.

אתה בודאי זוכר.

טיפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה.

היא תמיד מקדימה לנדוד מערבה אל האיים.

אליך יבואו חמה ולבנה, קיץ וחורף.

אוצרות אין-סופיים.

כתיבת קורות חיים/ויסלבה שימבורסקה

מה נחוץ?

נחוץ לכתוב בקשה

ולצרף לה קורות חיים.

ללא קשר לאורך החיים

על הקורות להיות קצרות.

תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים.

המרת נופים בכתובות

וזכרונות רופפים בתאריכים מקבעים.

מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,

ומהילדים רק את אלה שנולדו.

זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.

טיולים רק במידה ולחוץ לארץ.

השתייכות למה אך בלא הלמה.

ציונים לשבח בלא הנימוקים.

כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך

וכאילו עקפת עצמך מרחוק.

התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,

מזכרונות נושנות, חברים וחלומות.

מחיר ולא ערך

כותרת ולא תוכן.

מספר הנעליים ולא היעד אליו הולך

זה שאמור להיות אתה.

לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.

רק צורתה נלקחת בחשבון ולא מה שנשמע.

מה נשמע?

נהמת מכונות הגורסות את הנייר.

ובונוס קטן לסוף-שיר קצרצר ששבה את לבי;

על מכאוב חלוני
תלוי ירח
ממנו לאט אני לוקח
סדין כחול
להתכסות