חושבת בשפה זרה

העיר שטופת הגשם הלילי הארוך מתעוררת מהר. מכוניות עומדות בפקק של בוקר. כולם רצים וממהרים, ויחד עם זאת הכל ניראה כלכך רגוע. כאילו זו רק תמונה שצולמה ברגע אחד של בוקר, אפרורי וחסר שמש. אנשים נימרצים בדרך לעבודה או ללימודים.. לוגמים את הקפה של הבוקר מנסים אוגרים אנרגיות לעוד יום ארוך לפניהם..

ורק אני, אחרי לילה מפרך אך מרתק, לוקחת את דרך הקיצור לביתי אחרי שעה ארוכה של נסיעה באוטובוס ממעמקי העיר. הולכת בתעדים מהירים, משתוקקת להגיע למקום חמים אחרי הלילה הארוך והקר הזה.. נהנת מהסוטול של העייפות. לפעמים אוהבת את ההרגשה הזו. לפעמים אוהבת לראות כמה זמן אני יכולה להחזיק ללא שינה.. להוכיח לעצמי משהו.. או לאנשים אחרים, שאני באמת יכולה.

פעם שעברה זה היה השבוע האחרון שלי בישראל. לא יכולתי לישון בידיעה שאני מפסידה שעות ארוכות של חוויות אחרונות עם חברים ומשפחה בארצ הקודש.

הייתי הרוסה.

גם עכשיו אני לא במיטבי, אבל זה שונה. 6 שעות שינה בלבד ב3 ימים. מותשת ומרחפת אבל עם הרבה סיפוק עצמי.

אני עובדת, ואני אוהבת את זה. ממש מתרגשת. אני עובדת..! מי היה מאמין שזה יקרה?

אמנם זה רק לתקופה לא ארוכה אבל זה משפר את מצב רוחי המון. הכרתי אנשים חדשים ופיטפטתי כל היום באנגלית מקולקלת, שאגב טיפה יותר נחמדה אליי בימים האחרונים (גם גיליתי שיש המון ביטויים שפשוט אין אפשות להגיד אותם בעברית, זה נוראי עד מוזר).

   אם היו אומרים לי פעם שאני אהיה על הסט של סרט ההמשך של אחד הסרטים שהכי אהבתי לראות בשנים האחרונות, הייתי חושבת על זה כעל סתם משאלה הזויה, אם היו אומרים לי שאני אקבל כסף על זה , הייתי בטוחה שאני חולמת לגמרי.

אם היו אומרים לי שאני ממש אשתתף בו, הייתי לגמרי צוחקת. הרבה.

אני לא מאמינה שזה קורה.

זה הסבל הכי כייפי שהיה לי אי פעם...!!

כואב לי הכל. בעיקר הכל.

אני נישפכת למיטה.. עוד כמה שעות חוזרת לסט