חושבת בשפה זרה

אני באמת מתגעגעת ללדבר איתך

 

אני עסוקה והחיים טסים, ואני פתאום מגלה כמה זמן עבר. עוד מאט 3 שנים מאז שעזבתי את הארצ. עדיין לפעמים קשה לי להאמין שאני לא שייכת לצד שלך של כדור הארצ יותר.

מצד שני כשאני שומעת או קוראת על ישראל, זה ניראה לי כלכך רחוק, ולפעמים אני שמחה שאני לא חלק מזה. אני מרגישה הרבה יותר חפשייה כאן. אני מניחה שכבר דיברתי על זה פעם, החברהמרגישה שונה. אין כלכך את הלחצ הזה.השתחררתי ממנו.

אני בטוחה שהשתנתי, התגברתי. בגלל הסביבה שלי, אך אולי זה גם בגלל שגדלתי ב 3 שנים. מעניין אותי לראות מה היה קורה בחיי עכשיו אם הייתי נישארת בארצ. האם הייתי הולכת ללמוד? לעשות שירות לאומי? איפה הייתי עובדת? בעד איזו מפלגה הייתי? הרי מעולם לא הייתי צריכה להחליט החלטות כאלה. רק תיכון, מסיבות והרבה אלכהוהול.

 

 

 אני איתו מדצמבר שעבר.. בערך עשרה חדשים. הסתדרנו מצוין כבר מההתחלה. בפגישה השניה הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים. אחרי שבוע ביחד נסענו לסופ''ש, רחוק מכולם. אני מרגישה חפשייה איתו. פשוט ככה.

 

 התחיל איתי מראה לי את כישורי העיברית שלו. מקניט אותי. הוא אמר  "נו מה תעשי לי,תסטרי לי?" התגרה בי.

 נו.. את מכירה אותי. הכתי אותו ושניות אחרי זה הוא ביקש את המספר טלפון שלי. ומאז.. ככה זה היה , מכות ונשיקות.

 ויכוחים, בדיחות, והרבה סקס טוב.

 

 הגענו מאותה האדמה אך מעולמות שונים. אותה המדינה, אך חיים כלכך שונים. אדמה שאין לה שם.

 אני .. הימנית קיצונית, פתאום ראיתי עולם אחר. פתאום הבנתי שמה שהייתי מכנה פעם חוסר אנושיות, בעצם מסתכם בייאוש, עוני, עצב, כעס, והתמודדות עם הרבה פוליטיקה.

 

ואני עומדת בצד ולא מבינה.. למה שני העולמות שלנו לא יכולים לחיות בשלום ביחד?