חושבת בשפה זרה

מסתכלת מהחלון, יפה בחוצ, שמש זורחת.

אך ברגע שאני יוצאת הקור תוקף אותי. קור כזה שחודר לבפנים.

 אויר הרים צלול. ולא זה לא משנה כמה שתגידו לי שהאויר ההרים צלול בירושלים, כאן הוא באמת צלול.

 קור יבש ונעים.

אני מתגעגעת לעיר שבה גדלתי.. לרחובות העיר ולאורות ולחוף הים.

ניזכרת באויר הדחוס והחם..

אז הנה, כבר שלוש שנים עברו

כלכך הרבה דברים השתנו. כלכך הרבה דברים השתנו בי

אני מסתכלת לצדדים ומחפשת אנשים מסביבי, מישהו שיבין אותי באמת

אנשים חדשים.. כמה הם באמת שונים מכל השאר?

כמו בכל מקום, כמה שאני לא עובדת קשה אני לא מרגישה מוערכת.. כל חיי רק מחכה למשהו יותר טוב

ואני בטוחה שאמצא, ואני ניתפסת בכל הזדמנות חדשה שאני רק מוצאת

אופטימית אופטימית

רק הישראליות שבי צצה ותוקפת וקצת הורסת הכל

אז נישאר רק לשכנע את עצמי, שכן, אני יכולה.