הזמן חולף לו
מזמן כבר קישוטי החג הפכו מכתום-הלאווין לציבעוני-כריסמס. החג המטורף הזה אוטוטו ניגמר ואיתו גם 2007 , שנה עם הרבה התפתחויות בחיי.
אז ככה אומרים, שאיך שאתה מבלה את ערב הניו יארז, ככה תיראה השנה שלך.
בשבילי הדבר היה פשוט מאה אחוז נכון. השנה שלי ניראתה כאילו היא יום מוארך של ליל הסילבסטר לפני שנה.
מעניין איך תיראה השנה הבאה שלי. שינויים גדולים? אני צופה שנה שקטה יותר. חכמה יותר.
מערכות יחסים זה כלכך קשה. בעיקר לצאת מהן.
להתבגר זה עוד יותר קשה.
וכמה קל להיות חלשה, להיות תלויה ולחכות לתשובה.
נורא קשה לי להיות לבד, מפונקת שכמותי.
מה לעשות, אני צריכה שמישהו יתלווה אליי לקנות חלב, יעזור עם הקניות, יתקן מוצרי חשל ויתלה את התמונה ההיא על הקיר גאד דאמט.
החיים בלי גבר בבית לימדו אותי לבשל ואפילו לשאוב אבק [שאלו הן משימות הגבר, כמובן].
מחשבות מפחידות על העתיד מטרידות אותי. על התמסדות, השתקעות ומשפחה. וכמה שיגידו לי שזה מוקדם, זה לא עוזר. הצורך המוזר הזה להיות שם כבר יושב אצלי בפנים ולא נותן לי מנוח. אני מקשרת את זה לעבודה שאני מתגעגעת למשפחה ובעיקר לאחי הקטן. כשאני רואה אותם זה נהדר, אבל אחרי זמן מה ביחד אני מתחילה להבין מדוע אפפעם לא רציתי ילדים. אולי כשהשובב הזה לא בסביבה אני שוכחת. בחיי, אני צריכה למצוא זמן לבלות עם אחי יותר בשנה הבאה.
גם עם ההורים, כדי שאני אווכח שוב שחיי נישואין זה לא תמיד רעיון טוב.
הצעד הבא הוא לקנות סט כלים קטן. תמיד חסרים לי מברגים.
אני מנסה להתרגל לסיטואציה החדשה ולא להסתכל לאחור. לתת לזה ללכת ולהמשיך הלאה בלי להתעכב, אבל אני לא מצליחה ושוב ניכנעת לרגש. לחשוב עם הראש יהיה הרבה יותר פרקטי
התקופה שאני נימצאת בה עכשיו בחיי מעוררת מין דה ז'ה וו מזמן אחר בחיי. אני ניזכרת בה וחושבת איך לעזעזעל אני נותנת לדברים כאלה לקרות יותר מפעם אחת.. מישהו מלמעלה מנסה ללמד אותי משהו אבל אני פשוט לא קולטת, כנראה שאצטרך להישאר כיתה. אפשר לקחת סאמר-סקול ולגמור עם זה?