The Perks Of Being a Wallflower

אני שונאת אותך.

שונאת את העובדה שהייתי חברה שלך אי פעם.

שונאת כל דבר שקשור אלייך.

שונאת כל מחשבה שצצה לי פתאום עלייך.

שונאת אותך.

למה מלכתחילה נכנסת לי לחיים?

את רצית מישהו שיחיה אותך כי את מתה מבפנים.

אז התחברת אליי כי עניינתי אותך.

כי הייתי מקור להשראה.

בדיוק סיימתי לחתוך ויצאתי מדיכאון ואנורקסיה.

ואת רצית את זה, רצית לשמוע עוד.

למצוא את האומץ לפגוע בעצמך, למצוא סיבות להכנס לדיכאון.

ואז כשכבר התחלתי להרגיש טוב, קינאת.

קינאת בי כל כך שאני במצב טוב ואת לא.

והתחלת להרגיש רע עם עצמך ועם החיים שלך כי הם מחורבנים.

ושתינו יודעות את זה.

אז התחלת להתנהג אליי בצורה מגעילה.

אבל נחשי מה?

אני מרגישה כל כך טוב בלעדייך.

בלי חצי הרעל שאת מכוונת אליי בכל פעם מחדש.

אני חסינה.

ויש לי אהבה, ושמחה, ואושר.

ואני לא צריכה אותך כמו שאת צריכה אותי ולא מודה בזה.

עקשנים נשארים בדיכאון שלהם.

בגלל זה את תמיד תהיי מרירה וקרה ולא מרוצה מהחיים שלך.

תחטפי את הכאפה שאת זקוקה לה ותתעוררי על החיים שלך.

את לא תינוקת יותר.