Never walk alone.

לא דיברנו כבר כמה חודשים.

עצוב לחשוב שאני קצת רגילה, הרי לא באמת היית אף פעם

כמה חודשים זה לפעמים התחלה של אף פעם בנינו. הרי איתך אי אפשר לדעת

אני שונאת אותך כלכך

באמת. כלכך שזה כואב לי

קצת צובט לי בלב

תמיד קיוויתי שמתישהו תבין

תזכר שאני הבת שלך ,צועקת לך, הבת שלך...

למה אני צריכה להתחנן שתהיה בן אדם?

שלא תשכח שאני קיימת

שאני צריכה אותך

אני באמת צריכה אותך

את אבא של פעם, שהיה מוחץ אותי חזק חזק עד שאני לא יכולה לנשום 

שהיה בא לראות אותי יורדת מהאוטובוס לבקר

שהיה עושה הכל כדי שאני אחייך, אתבגר, כדי שאני לא אשכח שאבא תמיד אוהב ויש רק אחד..

אבל הוא לא

הוא לא תמיד אוהב

הוא לא פה

אף פעם.