אני מרגישה כאילו הדר מתפצלת לשני אנשים שונים, השמחה והאחרת.
האחרת תמיד נמצאת שם. אם בין אנשים ואם לבד. אם בבית ואם בחוץ.
היא יוצאת כמו שד כשאני טיפה עצובה, טיפה מתוסכלת, טיפה לבד..
אני מרגישה כאילו היא מגבשת ה דמות שכבר יותר קרובה אליי מהדר השמחה.
לא יודעת למה היא נמצאת פה בעצם, כי היא הורסת לי את כל התכניות.
חלומות על עתיד, ילדים, ואישה או גבר לצידי.
היא כאן כדי להגיד לי שהכל יכול להיעלם ברגע, לטובה ולרעה.
בהחלטה שלי ברגע, או באופן אקראי.
האם הייתי רוצה להיעלם?
אני באמת לא יודעת. יש לי מן הרגשה מתגברת שיום אחד , נורא בקרוב, הדברים הטובים בחיי כבר יהיו חסרי משמעות.
הרי לא אכפת לי. באמת לא אכפת לי.
האחרת הורגת אותי, אוכלת אותי ולוחצת עליי.
'למה את צריכה את כל זה?' היא אומרת.. צוחקת עליי קצת שאין לי אומץ. מחכה שאוכיח לה.
ואז נעלמת. משאירה אותי עם מחשבות וטעם רע בפה.
'פספסת הזדמנות'
נהיה יותר ויותר קשה להיות בחיים כשהם לא באמת מה אני שרוצה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
