הניסיון הראשון שלי במספרות היה די כאוב. הספרית הראשונה הייתה אמא שלי שבהיבריס בלתי מוסבר החליטה שהיא יכולה לספר את הבת המתולתלת שלה. היא גם האמינה בנוחות מה שאומר שהבת המתולתלת שלה הסתובבה שנים עם תספורת אפרו מסורקת מחרידה וחלמה על שיער ארוך. גם אחותי זכתה לפוני עקום שהיום היה זוכה לכינוי "פונינט". בגיל תשע אמי החלימה מההיבריס והחליטה לקחת אותי לספרית הנודעת בירושלים דניאלה שהתמחתה בשיער קצר. הספרית הנודעת אכן התמחתה בלעשות תספורת שגרמה לי לבכות לא פחות מתספורות העבר.
בגיל ההתבגרות הצלחתי לגדל רעמה לתפארת ולהרוס אותה ב"פן ירדה ארזי" כלומר פוני חלק ותלתלים קטנטנים שיובשו בדיפוזר (ביליתי המון שעות אצל הספר וגם האמנתי בכל לבי שזה יפה). בתיכון כבר החלטתי על שיער קצוץ עם פוני ארוך רק שהייתי חסרת סבלנות לחכות לספר ועשיתי את זה בעצמי עם מספריים. כולם הזדעזעו ואני נהניתי קשות מתשומת הלב השלילית. גיל כזה.הייתה גם תקופת השיער קצוץ וזנבנב (אותו החבאתי בצווארון חולצת בית הספר אחרי שקיבלתי הערה מהמנהל והרגשתי כה חתרנית. אגב הסיבה שנתתי מנהל הייתה מטופשת להחריד: אני משאירה את הזנב כדי לראות עד איפה זה יגדל. האיש לא השתכנע ).
ואז גידלתי ולמדי מחברות לשים ולה פורם ולא להסתרק. והסתובבתי עם תלתלים שמנוניים משהו. ואז גיליתי את המספרה הבריטית . שם שומעים מוסיקה קלאסית ויש שם תמיד ריח טוב וספרים עם מבטא בריטי מתנגן. שלי היה ניוזילנדי. והשיער צמח ונראה נפלא.וגם השקעתי בגידול שיער מה שעלה בקנה אחד עם השקפת עולמו של הספר.והם גם מכרו את השמאלץ. למרות שמו המגעיל שמאלץ הוא החומר הכי טוב לעיצוב השיער שפגשתי מימי. הבעיה היחידה היא שמוכרים אותו רק שם. עדיין. מי שמגיעה למסילת ישרים 7 בירושלים למספרת ראפלס (כן, מספרה עם שם לא אטרקטיבי של חטיף). תגידו שאני שלחתי אתכם. המספרה שורדת אבל רק ספר אחד מהגוורדיה נשאר שם. סם , הספר "שלי" פתח מספרה משלו. השמאלץ לא זול אבל מספיק להמון זמן ואני מתה לעשות לשם קפיצה.
המספרה השניה הייתה התמכרות לא בריאה שלי. הספר מוכשר בטירוף אבל כדרכם של ספרים מוכשרים בטירוף וכנראה די עשירים בשלב מקצועי זה הפך לאגומניאק. חברתי לא "התקבלה" למספרה שלו כי הם לא מקבלים לקוחות חדשים. הזכות להסתפר אצל סגנו של אלוהים גזלה ממני כ5 שעות במספרה, סכום נאה ביותר שעכשיו הוא בטח כבר מרהיב. וויתור על הספונטניות (שריון חודש מראש)בתמורה קיבלתי עיתוני "לאישה" נוצצים, הפוך ממכונה עם עוגיית לוטוס בצד, שלא תגידו שאין שם סטייל ורכילות על המי ומי שהשתתפו בתצוגה המפוארת שלו ולפעמים גם התחככות בסלבס.
ומצד שני ברגע של טירוף התלוננתי לפניו שלא מרגישים שהסתפרתי (בעיה של מתולתלות) והוא בתגובה עשה לי פוני תל אביבי שדרש ממני חודשים ללכת עם קשת בשיער וסיכות . רוב התספורות שלי אצלו היו טובות בואך מעולות והשיער גם צמח יפה.
ואז עברתי למודיעין והתחלתי לזגזג כשהשיקול המנחה אותי הוא גיאוגרפי, לאן יש לי יותר סיכוי להגיע. אבל זה לא משהו שאני מצליחה בו כי טוליו ונן מסתפרים אצל מי שיוצא ואני באה איתם ומספקת לספרים הנבגדים זמן לבחון את הראיות. וכך אני מסתפרת אצל הספר הנחמד שעושה מסאז בקרקפת ונותן מתנה לחג ולפעמים דוגמיות אבל בפעם האחרונה הוא גזר לי יותר מדי. וצובעת בפן אקספרס (המילה אקספרס קסמה לי אך אני מבטיחה לכם שמדובר במצג שוא-אקספרס זה לא.) או בבית (אקספרס+טינופת וקיטורים מצד גברי הבית על הריח)
ויש עוד ספר שיתרונו הוא הקרבה לבית אבל החסרון הוא שהוא אדם שנוטה להתעלם מהלקוחות שאינם החבר'ה שלו. נטול אדיבות לחלוטין ובמספרה שלו יש אווירת שכונה כולל קללות וכשאת באה לספר את הילד שלך זה לא הכי נעים.
ואני אגיד לכם את האמת, אני פשוט שונאת לשבת במספרות אני לא מתחברת לשיחות אבל לא מצליחה להתרכז בקריאה. תמיד דרוכה ותמיד יש לי את ההרגשה שמושכים אותי שם יותר מדי זמן. הפן מסביב עושה לי כאב ראש.
אה ומשום מה רוב הספרים אוהבים לדון בנושאים שאני שונאת: למה לא עוד ילד ולמה את צובעת לעצמך את השיער.
ולסיכום טיפים (בעיקר לעצמי)
1. להפסיק להגיד לספר: אני סומכת עליך תעשה מה שבא לך. תמיד זה קצר מדי בסוף.אם כי גדל
2. ללכת למספרה שמרגישים בה הכי נעים ולספר שיש תקשורת חביבה איתו, יש כאלה.
3. לא לקבוע משהו סמוך מדי לתספורת. סביר להניח שתאחרי.
4. לזכור לא לדבר בסלולרי כשיש לך צבע על הראש.
5. להביא משקפיים פושטיים כדי שתוכלי לקרוא "לאשה" עם צבע על הראש בלי ללכלך.
6. להשתדל לאמץ ספר שממוקם במקום שיותר קל להגיע אליו ושסביר שתהיי שם מדי פעם. ספר שממוקם רחוק זה לארגן מחדש את היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
