בתחרות הזו היה רעיון נהדר, לכתוב סיפור בהשראת מנגינה.

אני בחרתי במנגינה הזו, שאם היא תלווה את קריאתכם אני בטוחה שתהנו יותר מהקטע:

ריקוד שקט

גופה הדקיק מתנועע ברכות, היא מושכת את ידיה כלפי מעלה, כלפי מטה, הכל רגוע כל כך, שקט. טפיפות רגליה אינן נשמעות על רצפת העץ, ונגינת הפסנתר המלווה את תנועותיה מתערבבת עם היופי שבסחרוריה והנפות רגליה.

הוא יושב ומביט בה, מוקסם מיופיה הכובש ומפניה הרכות. היא מביטה בו ומחייכת חיוך קטן, בשעה שהיא רוקדת לעברה השני של הבמה. כל הקהל משתתק כשדמותה יורדת באיטיות אל הרצפה, ואז שוב פורצת אל על, מניפה את ידיה ומלטפת את האויר. מבטה מלווה אותו לכל אורך המופע, והשלווה שעל פניה מוקרנת לכל הצופים.

כל העולם כבר לא חשוב כשהיא רוקדת, וכשאצבעותיה הארוכות נוגעות קלות בפניו הוא רוכן כדי לנשקה. שפתיו נוגעות קלות בשפתיה, הוא כבר יכול להרגיש את חומן, ואז היא מתרחקת בתנועה קלילה וטפיפות רגליים שקטות. הקהל שהתקבץ סביבה כבר עוזב, אך הוא נשאר לצפות בסוף הריקוד שלה.

היא מושכת את ידיו, והוא קם ממושבו כדי לעלות אל הבמה. היא מתסחררת בין ידיו, ושערה האסוף גבוה כל כך נפרם אט אט. הוא מקרב אותה אליו והיא מתרחקת, הם רוקדים בשתיקה גמורה, וכשהיא רוקדת שערה הכהה מתעופף ומשרה אוירה רגועה. הוא מחייך אליה ומשתף פעולה עם תנועותיה, מלטף רכות את גופה כשהיא חולפת על ידו. הפסנתר נשמע חזק יותר, הנגן מביט בזוג המתנועע כשני ברבורים לבנים. שמלתה הלבנה נמתחת כשהיא מסתחררת שוב ושוב במקומה, כבלרינה מנוסה, עד שהוא עוצר את סיבובה בעדינות ומצמיד אותה אליו. היא בורחת ממנו בתנועה שובבית, והוא רוקד לכיוונה בקלילות. הוא מניף את גופה הקליל מעלה, והפסנתרן הצעיר מתפעל תוך כדי נגינה מריקודם הנהדר, היפהפה, השקט.

הם מסתחררים יחדיו סביב פסנתר הכנף השחור, כאשר אור סולו חיוור מלווה אותם. הם יורדים מהבמה ורוקדים בין הכיסאות, אך הריקוד מוביל אותם בחזרה אליה. עיניה הכחולות חודרות אל שלו, והיא מקיפה את גופו החסון בחיוך שובב. הוא מנסה לעצור אותה, אך ברגע שהוא נוגע בשמלתה היא מתרחקת. תנועות ידיה מותאמות כל כך לניגון הפסנתר, והיא ממשיכה בריקודה המקורי.

הפסנתר ממשיך לנגן, אך ריקודה נגמר בתנועה אצילית בה היא מושכת את רגלה וידה הימניות אחורה ואת השמאליות קדימה. הוא מלפף את זרועותיו סביב מותניה, אך היא אינה נעה כלל. רק כאשר הוא מניח את ראשו על שכמה היא מיישרת את גופה ומסתובבת באיטיות לכיוונו.

הפסנתר נדם, והוא מצמיד את שפתיו לשפתיה הדקות. הם מתחברים, תוך כדי ריקוד שקט, ללא ליווי מוסיקלי, והאהבה אופפת אותם.