אני מאוד מקווה.

חברה מאוד טובה שלי (הערפדית, אם מישהו שואל, זו שהזמינה אותי לבוא איתה לסרט) נסעה לחו״ל בשעה אחת בלילה ב-9/5. היא אמרה שהיא נוסעת לעשרה ימים.

אוקיי, אז אולי היא לא חזרה בליל יום שישי, שזה עשרה ימים אחרי, אלא בבוקר יום שבת? אבל היא לא באה אתמול לבית הספר. טוב, אמרתי, ככל הנראה היא היתה עייפה מהטיסה. אולי חזרה בלילה בכלל?

היא לא באה היום, יום שני. ה-21/5. חברה אחרת שלי (הערפדית השניה, אם מישהו שואל, זאת שהחבר לשעבר שלה הזמין את השניה לסרט. הערפדית ה״נגררת״) אמרה שהיא התקשרה אליה הביתה אתמול בצהריים, וענה לה גבר. הוא אמר שהיא חוזרת מחר בלילה, זאת אומרת היום, יום שני, בלילה.

עכשיו, לכם זה כנראה נשמע הגיוני, אולי היא התבלבלה, אולי דחו את הטיסה. אולי אני באמת דואגת יותר מדי. אני מקווה.

אבל, אין לי מושג מי היה הגבר שענה לפרותה. לארולי (זאת שבחו״ל) אין אבא, זאת אומרת יש אבל לא בקשר יש לו צו הרחקה ממנה ומאמא שלה. לארולי יש אח, אבל אמא שלה בסכסוך איתו כבר שלוש שנים והוא לא היה יכול להגיע אליה הביתה, הן לא היו נותנות לו מףתח, לפחות האמא. ארולי בקשר איתו, פעם ב...

אז מי לעזאזל היה הגבר הזה?! אני מקווה מאוד שארולי אמרה עשרה ימים כשזה בעצם שלושה עשר, ושמחר היא תבוא לבית הספר. אני מפחדת שאולי קרה לה משהו, שאולי האיש הזה... לא יוזעת. אבל זה מלחיץ אותי. אני דואגת יותר מדי.

בבקשה תגידו לי שאני דואגת יותר מדי!

ארולי היתה (או עדיין?) אלופת הארץ בגילה בקונג פו, היא לומדת אייקידו, וגם אמא שלה למדה אומנויות לחימה. הן בסדר, אולי דחו את הטיסה.

יש לי צמרמורת, מחר מחרתיים היא תבוא, נכון? היא תבוא! 

אני דואגת יותר מדי!

בבקשה תגידו לי שאני דואגת יותר מדי...