במסגרת הנושא החם...

הייתי רוצה להגיד כמה מילים לשני אנשים חשובים מאוד בחיי.

לאחותי לוטם,

אל תעזבי אותי. לעולם.

גם אם וכשתהיי אשה מבוגרת, אולי נשואה, אולי אפילו אמא, גם אז, אל תעזבי אותי.

גם אם אצעק ״תעזבי אותי כבר!״ אל תעזבי.

גם אם אגרש אותך מעל פני, אל תעזבי.

גם אם נגור במדינות שונות (בבקשה לא!) אל תעזבי.

גם אם נריב ונכעס ונשלים ושוב נריב.

אל תעזבי אותי.

אולי יש לי עוד אחים, ועוד משפחה, ואולי כשהייתי קטנה שאלתי את עצמי ״איזה מהאחים את הכי אוהבת?״ ולא ידעתי לענות, ואולי לא צריך להשוות, ואולי ואולי ואולי.

אבל בבקשה ממך, לעולם, לעולם אל תעזבי אותי. אם תעזבי אותי, אני אתפרק. אני אשבר לחתיבות קטנות, לרסיסים. 

אז בבקשה ממך, לעולם לעולם לעולם, לעום אל תעזבי אותי.

לסבתא,

אני אוהבת אותך.

כל כך כל כך אוהבת אותך.

תודה לך על השנים שליווית אותי, שעזרת, אהבת, טיפחת,

תודה שהיית שם בשבילי בכל ילדותי.

אני אוהבת אותך.

שלום לך, סבתא. אני אוהבת אותך.

שלום לך, אישה נפלאה שכמוך, אישה נהדרת ומקסימה, אוהבת ואהובה.

שלום.