"יש לי מתנה לכבוד יום ההולדת שלך!" קרא לורן בן החמש.

היילי הצמידה את כף ידה לפיה, וחיוך גדול התפשט על פניה.

לורן החזיק זר פרחים צהובים מאחורי גבו, והוא הושיט אותו להיילי. הילדה התקשתה לקחת ממנו את הזר, אך בסופו של דבר תפסה אותו. לורן חייך חיוך גדול וחשף שיניים צחורות וקטנטנות. הוא התיישב ליד היילי על הספסל הכחול, היא מביטה בפרחים וחופנת בידה פרח צהוב אחד, והוא מביט אל השמיים.

"תראי!" הוא קורא אליה, ומצביע לעבר מטוס גדול שטס מעל העיר. בעוד היילי מביטה במטוס, היא הכניסה את ידה לפיה ושיחקה באצבעותיה.

אישה רזה ונמוכה בעלת שיער בהיר ניגשת אל הילדים. "הולכים הביתה," היא אומרת, לורן קופץ מהכיסא ומחזיק בידה.

איש רחב מרים את היילי על כתפיו, היא מחזיקה באצבעותיו ומשחקת בהן באצבעותיה הקצרות והשמנמנות.

 "היילי, את יודעת שמחר תהיי בת שבע?" הוא אמר.

היילי חייכה חיוך גדול, מחצה את ידו של אביה, עזבה, מחצה ושוב עזבה. האב כבר היה רגיל לכך.

"לורן, מה תביא להיילי במתנה ליום ההולדת?" שאלה האישה הדקיקה את בנה בן השמונה.

"אני אכין לה זר פרחים, עם פרחים צבעוניים מהגינה, ואחבר אותם בסרט."

"זה נשמע נפלא," האם נשקה לבנה על שערו הזהוב.

"דודה לורה הגיע!" קרא האיש הרחב, עזר להיילי לקום והחזיק את ידה כשהלכה לכיוון הדלת. אצבעותיה שיחקו בפיה כאילו מחפשות במה לתפוס.

דודה לורה הרימה את הילדה וקראה, "את בת תשע! עוד מעט בת תשע!"

היילי קיבלה מתנות נהדרות ליום הולדתה – אמא ואבא הביאו לה בובה גדולה של דובי כחול, כמעט בגודל שלה. חברה של אמא הביאה סרטים בכל מני צבעים כדי שסוף סוף תקשור את שערה הארוך והבהיר שהרוח תמיד פורעת. דודה לורה הביאה לה המון כדורים רכים בכל מני צבעים, כדורים קטנים שתוכל לשחק איתם בידיה הזעירות במקום להכניס אותן לפיה.

את המתנה היפה מכולן קיבלה מלורן, היחיד שתמיד הבין אותה ומה היא רוצה. הוא הביא לה זר ענק של פרחים בכל הצבעים, בדיוק מה שהיא אוהבת.

את יום הולדתה האחד-עשר בילתה היילי בגינה, הפעם אצבעותיה משחקות בענפיו הקטנים של עץ בשלכת. דמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה, ואף על פי כן היא היתה שקטה כתמיד. הוריה ישבו בסלון מול האח, צופים בה, שומרים מרחוק פן תמעד לפתע. לאם עוד היו תפרים מעל  הגבה, כתוצאה מתאונת הדרכים שהיתה אתמול, כשעה לאחר שלורן נתן לה במתנה טבעת כסף, ואת הטבעת השניה הוא השאיר אצלו. הוא אמר שכך תמיד ישארו מחוברים.

"מחר אביא לך זר פרחים!" הוא הבטיח, והיא כהרגלה הצמידה את ידה לפיה. אך זה היה יום ההולדת הראשון שבו היילי לא קיבלה זר פרחים מלורן. את הטבעת שלו נתנו לה, והיא שמה גם אותה על ידה, אצבע אחת על יד האצבע עם הטבעת שלה.

היא הסתובב ופנתה להכנס הביתה דרך דלת הזכוכית הגדולה, ואמה קמה לעזור לה. דמעות לא הפסיקו להרטיב את פניה מאז שסיפרו לה על התאונה, בה היו מעורבים אימה ואחיה הקטן, לורן.

היא לקחה דף ועט, כתבה עליו בידה הרועדת והושיטה את הפתק להוריה, ואימה קראה אותו בקול.

"אני הייתי בטוחה שבגלל הרט* אני אמות לפניו."

*רט - תסמונת שכוללת קשיים בדיבור ואף אילמות, מאפיינים נוספים דומים לאוטיזם הקלאסי, מופיעה בעיקר אצל נשים. החולות בתסמונת עלולות לקבל דום נשימה בכל רגע. לקריאה מפורטת: תסמונת רט

כתבתי סיפור על זה, אחרי שקראתי את כל הערך בויקיפדיה על התסמונת.

ניסיתי לתאר מה שהבנתי וראיתי בסרטון בוויינט, על "מלאכיות הדממה" (כך מכנים את הילדות הלוקות בתסמונת).

יצא סבבה, בהתחשב בכך שלא כתבתי המון זמן, וגם בזה שאני לא יודעת הרבה על התסמונת, רק מה שקראתי והבנתי בעצמי...

תירוצים תירוצים XD

אני חושבת לעצמי, איזה מזל שאין לי אף אחד במשפחה המורחבת שלוקה באיזשהיא תסמונת, וגם לא בקשת האוטיסטית.

בקיצור, מה אתם חושבים?...