״כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה..״
אני מרגישה בדיוק ככה! הקשבתי למילים של השיר ״כלום לא עצוב״ של אביתר בנאי, ואני מרגישה ממש ככה.
מלא מלא דברים קורים, דברים נוראים וזוועתיים, שמחים ומפחידים, ״תחילת שנת הלימודים״ וכל הקקה הזה, ובכל זאת הכל מרגיש רגיל לגמרי.
זה שונה מתחילת שנה שעברה בכל כך הרבה מובנים, אבל גם כל כך דומה לכל יום ויום שהיה...
אני מתגעגעת לאי השגרה. אני מתגעגעת לזה שיש דברים מעניינים, מפתיעים, שיש לי רצונות וימים וזמנים שאני כבר מחכה להם.
אבל כלום לא עצוב. הכל כרגיל. הימים עוברים ביעף, בלי שאני בכלל שמה לב. אין לי כמעט למי להתגעגע... למרות שיש לי המון- דודה ובן דוד ואח וסבתא.. טוב סבתא זה אחרת. אבל בכל זאת. אני מתגעגעת קצת לאח שלי בזמנים מסויימים, או לדודה או לבן דוד או לסבתא, אבל אני מרגישה שכל יום דומה לקודמו, והשגרה שאמנם התחילה רק אתמול כבר נמאסה עלי.
שאת הסיבה הכי גדולה שאני לא אוהבת את בית הספר. אין לי בעיה ללמוד ולהפגש עם חברות, אבל כל יום נראה לי אותו הדבר וזה פשוט משעמם ומרגיש חסר טעם.
גם החופש היה ככה, בגלל זה חיכיתי ללימודים, חשבתי שיהיה שינוי, אבל אין.
אז כלום לא עצוב, הכל כרגיל...
אה, ונעמונת, זו את ברשימה שם למטה.
http://www.google.co.il/url?url=http://www.youtube.com/watch%3Fv%3Dyt5LV29Q_X4&rct=j&sa=U&ei=fx89UOahMYWA0AWM1oC4BA&ved=0CBsQtwIwAA&q=כלום+לא+עצוב&usg=AFQjCNEqm711n0Xlqffvu_Jskd5XQyqKOg
בבלוג זה
בכל הבלוגים
