להיפך.

אבל אני לא מבינה למה כל דבר שאני עושה אף פעם לא בסדר, וכל מה שנדפק בסופו של דבר הוא אשמתי בלבד.

אז אני דפוקה לגמרי, זהך מה שאתם אומרים, נכון?

אני דופקת הכל, אני גורמת להכל להיות חרא. אני הורסת הכל. אני מעליבה, אני לא רוצה כלום, אני לא עושה מה שאומרים לי, אני מתחשבת רק בעצמי, אני אנוכית, אני עצלנית, אני דפוקה.

אלמוג תמיד היתה זו שאפשר להאשים אותה בהכל.

אז כל הכבוד, אנשים, הצלחתם במשימה. שברתם אותה לגמרי, אחרי שהיא חיברה את עצמה מליון פעמים, שוב ושוב. כל הכבוד, עולם, הצלחת להשיג עוד שם לרשימה הארוכה של האנשים הבלתי שבירים, כביכול, שלא רק שברת, אלא ניפצת לרסיסים.

יודע מה? תעשה את זה שני אנשים.

אלוהים, כל המלאכים שלו, הפיות, הלפריקונים, הדרקונים והיצורים שאף אחד לא רואה אבל כמובן, הם קיימים, כי איזה פריק החליט לפני מליון שנה.

לא, אפרת, אני לא רוצה שתגיבי. אל תקראי את זה בכלל. ואם קראת, זו בעיה שלך, כי נמאס לי תמיד להיות אשמה בהכל.

אולי אני באמת אשמה. 

אולי באמת אני הדבר שהורס הכל.

אבל הרי כולם אומרים שאני ילדה מקסימה, לא?

אז איך יוצא שבסופו של דבר אני זאת שדופקת הכל?

איך יוצא שבסופו של דבר הילדה המקסימה והיפה שכולכם אמרתם לה תמיד כמה היא נהדרת, היא בעצם הדפקט?

אני הולכת לברוח מהרגשות שלי שלקרוא על בעיות של אחרים. ביי.