אז לאטם ואלה נוסעות מחר לעמק האלה לאיזה אירוע של גרינפיס שיש שם.

רוצים להרוס את העמק הזה ומחר זה היום האחרון בפסטיבל.

הן רוצות שאני אבוא איתן.

אני לא רוצה לבוא איתן.

לא בא לי לשבת שם ולבזבז את הזמן שלי באירוע מטופש שעושים בו באנר אנושי וריקוד קולקטיבי. יש אנשים שזה נראה להם כיף מגניב, שיהנו.

אני שונאת את הדברים האלה.

ואלה עושה לי ריגשי, "רק האחיות, יהיה כיף, ניסע לאן שבא לנו, אם יהיה משעמם ניסע..." וכל זה.

עכשיו, אני יודעת שלי יהיה משעמם. בתכלס הן אלה שמחליטות, ואם להן לא יהיה משעמם- אני תקועה שם. לא רוצה את זה! אני מעדיפה להרקב לי לבד בשקט בבית מול המחשב ולסדר את השולחן כתיבה לקראת המחשב שצריך לשכנע את ההורים לשים אצלי בחדר.

אני לא מתה שיהרסו את עמק האלה, אוקיי? אבל אני לא רוצה להשתתף בפעילות הזאת.

מה אני אעשה עם האחות המעצבנת הזאת?!

כי היא לא כמו לוטם, לוטם אומרת "לא רוצה לא צריך" ועוזבת אותך לנפשך. אבל אלה- מקטרת, עושה לך ריגשי וגרמת לך להרגיש כאילו פגעת בה אנושות.

מה אני צריכה את זה בכלל?!

אוף.

צרות של עשירים.