הדרך שבה הורים מחנכים את הילדים שלהם היא לרוב הדרך שבה הם יחנכו את הילדים שלהם.

אבל אני רוצה לעצור כאן רגע. בעצם, מה זה אומר החינוך הזה של ההורים? מחנכים להיות מנומסים? מחנכים ללמוד טוב? מה?

יש הרבה הורים שנוקטים באמצעים כמו עונשים, או פרסים, לצורך חינוך הילדים.

ההורים שלי מעולם לא נתנו לי עונש. ההורים שלי מעולם לא שיחדו אותי בפרסים למיניהם. ההורים שלי גידלו ככה את כל חמשת הילדים שלהם, ותאמינו לי שכולנו יצאנו מחונכים טוב יותר מהרבה אנשים אחרים שיצא לי להכיר.

אם ילד, נגיד בן 13,14, 15 לא משנה בדיוק, לא לומד למבחן הגדול שלו (אני לא מתכוונת לבגרות או משהו כזה מן הסתם), מה הייתם עושים? ההורים שלי, הם אומרים לי שכדאי לי ללמוד. הם מציעים לי את העזרה שלהם, הם שואלים אותי אם אני יודעת הכל. ואני לומדת, כי אני יודעת שאני אוהבת להצליח, ושאני שמחה כשאני מצליחה, ואם אני לא לומדת זה בעיה שלי. זה הבחירה שלי. ההורים מכוונים אותי למה שנכון, והם לימדו אותי שהשקעה שווה את התוצאות, והם לימדו אותי להיות גאה במה שאני מקבלת כל עוד עבדתי בשביל זה, לא משנה מה קיבלתי בסוף. כי הרעיון הוא לא הציון, הציון הוא רק מספר בסופו של דבר, אבל מה שחשוב הוא אם הבנתי מה שהייתי צריכה, אם אני אדע את החומר הזה גם מעבר למבחן. לימודים זה חשוב לחיים, זה חשוב שיהיה לנו ידע כללי ושנהיה אנשים אינטיליגנטים, אבל זה חשוב גם להנות.

נגיד שיש ילד או ילדה, שיש להם מבחן. הם רוצים לצאת עם חברים לבלות. מה הייתם אומרים להם? יש אנשים שאומרים ״לא לפני שלמדת למבחן.״ יש אנשים שיגידו ״תעשה מה שבא לך.״ אני למשל, הייתי אומרת לילד שהוא כבר בוגר, (נגיד 12 זה תלוי בילד) ומבין מה זה ללמוד ומה המשמעות של למידה (בהנחה שאם אני אמא שלו אני אלמד אותו את זה) שאם הוא חושב שזה יגזול לו זמן מהלמידה למבחן וזה יפגע לו בלמידה, עדיף שלא ילך. שיפעיל שיקול דעת. אני יודעת שאני למשל הייתי יוצאת עם חברים גם אם היה לי מבחן יום אחר כך, כי הייתי יכולה ללמוד לפני היציאה, יום לפני זה ולא חייב ערב לפני.

אני לא חושבת שצריך לגזול מילדים ונוער את ההנאות שלהם אם הם באמת לומדים בנוסף לזה. כשאני אומרת לומדים אני לא מתכוונת חוזרים על החומר כל שיעור ועושים. את כל השיעורי בית קומפלט ונותנים לי לבדוק, אני מתכוונת מבינים את החומר, מבינים מה מצופה מהם. חוכמה היא בעצם היכולת של בנאדם להבין, לפי ההגדרה שלי. אז כל בנאדם (פחות או יותר) יכול להיות חכם, זה תלוי כמה הוא משקיע, ומה לעשות, גם ביכולות מולדות. אבל השאלה היא איך ההורים מחנכים את הילד, הכל חוזר בסוף לבית. אז תעשו לי טובה, אל תהיו נוקשים לילדים שלכם, זה רק גורם למתחים בין ילדים להורים ולפעמים אפילו בני נוער עושים ״דווקא״ וירדו עוד יותר בלימודים. אז נגיד שהבת שלי קיבלה שישים במבחן או בוחן. אני אגיד לה שאני חושבת שהיא לא מיצתה את יכולותיה וזה חבל, אבל מה שהיה היה והיא תצטרך להשקיע יותר בהמשך כדי לשפר את הציון ובעצם את הלימוד שלה. בסופו של דבר גם אנשים משקיעים יותר בדברים שהם אוהבים ואני מאמינה בנתינת חופש בעניין הזה, וביציאות ובילויים, אבל עד גבול מסויים. כמובן שלא לצאת כל ערב בשבוע של מבחנים, אבל זה תלוי בתלמיד ובהורה.

מה אתם אומרים, האם ציונים במבחנים ובילויים קשורים אחד לשני בכזאת רמה? האם צריך לבטל לילד פגישה חברתית בגלל שהוא צריך ללמוד? או שאולי צריך להציב לו פרס - אם יקבל ציון טוב הוא יקבל משהו מיוחד, יקחו אתו לאנשהו או יקנו לו משהו.

אם אתם מתנגדים לדעה שלי אני מאוד אשמח לדעת, באמת, אני רק ילדה וזאת נקודת המבט שלי מכאן. אבל שאף אחד לא יגיד שאני לא מבינה בגלל הגיל שלי, זה לא מתקבל עליי, גם לצעירים וילדים יש דעות ושיקול דעת אם נותנים להם לפרש מצבים ולא מחליטים להם. החברה נותנת לנו מסלול מוכן מראש של הותיקים יותר, אבל אנשים חדשים באים עם רעיונות חדשים.