הבוקר הגיעה למערת אליהו הנביא משפחה, במטרה לחגוג את יום ההולדת השלישי של אחד מבניה. בהתחלה, כשהגיעו, נראו מעט משונים - שבעה אנשים, אחת מבוגרת וחילונית לגמרי, שניים צעירים וחילונים גם הם, ונערה אחת. יחד איתם היו אישה הרה בשמלה ארוכה וכיסוי ראש, גבר כהה עור עם כובע ובגדים רגילים, וילד קטן ומתולתל, עורו כהה מן הרגיל, כיפה לראשו, והוא מתרוצץ באושר. הם נשאו שקיות והתקדמו לעבר השביל, כשהגבר כהה העור והאישה ההרה נתנו מספר מטבעות (כל אחד בנפרד אם יורשה לי לומר) לאיש שישב על המדרכה לצד השביל. כולם צעדו מעלה בגבעה ובאמצע הדרך הגיעו בחור ובחורה, מלווים באיש מבוגר ונושאים בידיהם שני צרורות בלונים צבעוניים. כולם עלו יחד והגיעו לרחבה קטנה בקרבת המערה. היה שם עץ גדול, על הקירות כתובות קדושה והקדשות לאנשים שעזבו את עולמינו, חתולים צעירים ישנים מאחורי גדר שהגדירה איזור בו היו נרות נשמה דולקים. הם ביקשו שהאיש האחראי במקום יפתח להם שולחן וכיסאות, פרשו מפה ופזרו עליו את האוכל והכלים. 

באותו הזמן, הצטרפו אליהם זוג צעיר נוסף - האישה לבשה שמלה קצרה וצמודה, מה שהצביעה על כך שהיא התכלית אינה דתיה. בטנה מעט בלטה, והיא נראתה חשודה גם היא כהרה (בהמשך התברר, היא אכן בשלבים מוקדמים של הריון). אנשים באו והלכו, הביטו בחבורה המשונה, והמבטים נעשו סקרניים אף יותר כששלוש ילדות בגיעו במרוצה, חולצותיהן ארוכות וחצאיותיהן מגיעות עד הקרסוליים. ילד אחד עם פאות וכיפה הגיע גם הוא וזוג מבוגר, הוריהם כמובן, הלך אחריהם, האישה מכוסת הראש מדדה על אחת מרגלה והגבר המזוקן חייך אל הילד הקטן שסיפר לו, זהו יום הולדתו. 

אז כולם נעמדו סביב כסא אליהו הנביא, עליו הושיבו את הילד הרך, וכולם צילמו וחייכו אל הקטן. מספר אנשים שעברו הביטו בהם, כמה נשים אף הצטרפו לחגיגה, מביטות בסקרנות המשפחה הגדולה. הדתיים אמרו ברכות והחילונים הביטו מהצד, ויחד הם הביאו עוגה עם נרות וזיקוקים. הילדים ונשפו בצפצפות, כולם אכלו ודיברו וצחקו, עוד ועוד אנשים מביטים ובוחנים, כמה אפילו התכבדו בארוחתם. 

אחרי זמן מה, נשאו ההורים ברכות, והילד קיבל מתנות - מהדודה החילונית, ספר תפילות לילדים וספר מעודד קריאה. מהדודים הדתיים, קיבל תלית חדשה. מאמא קיבל כיפה, ועוד אחת מהרב (באמריקה, כך אמר האיש כהה העור, באנגלית) וגם שעון יד של מיקי מאוס שקנה לו אביו.

לאחר מכן הדתיים אספו כסף ועשו ״כפרות״ לקראת יום הכיפורים, כולם התחבקו ונפרדו, הילדים עדיין מאושרים.

והמשפחה הגדולה עזבה את המקום, החתולים אכלו שאריות שנותרו על אבני הריצוף. וכל מי שהיה מביט מהצד היה תוהה, וחושב איזה מין קשר יש בין כל אלה, אך בסופו של דבר זוהי משפחה מיוחדת. לכל אחד יש קשר שונה עם האחרים, לכל אחד ואחד מהם סיפור משלו. אך בסופו של דבר, עם כל הויכוחים והמריבות, השוני בין האמונות והתרבויות, הם התאחדו כמשפחה מאושרת לחגוג את יום הולדתו של הילד בן השלוש, שכבר אינו תינוק.