לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מילים, זה כל מה שנשאר לי.

כינוי: 

בת: 24

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2012

הגשה לתחרות


אני לא מצליחה לכתוב סיפור בהמשכים, פשוט לא. הכל מתחרבש לי ויוצא לי פרק משעמם ועמוס במידע.


ואם הוא קצר, הוא קצר מדי. עמוד אחד, אפילו לא. זה לא אפשרי.


 


בקיצור, התחרות הזאת: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=7

נותנת לי קצת מוטיבציה לרעיונות חדשים... תמונות זה אחלה דבר D:


אז הנה ההגשה שלייייי:



 הגשם מסביב ירד ללא הפסקה. כל שמלתי החדשה והיקרה נטפה מים. עמדתי באמצע הכביש הראשי, מנסה להבין מה הוביל אותי למצב המזעזע הזה.

זה היה אמצע הלילה. אף מכונית לא עברה. "די!!!" צעקתי לחלל האוויר, מנסה בכל כוחי לשמור על השפיות שעוד נותרה בי.

  

הבטן שלי התהפכה, לחישות נשמעו והדמעות שלי התערבבו במי הגשם. צרחתי שוב ושוב, אך לא הצלחתי להזכר.
זכרתי במעורפל, דברים בודדים- הייתי במסיבה. כן, מסיבה. אז מה אם אבא אסר עליי לצאת עד גיל 18 למסיבות ודייטים? אני לא מקשיבה לו. לא אכפת לי ממנו בכלל.
היה שם בחור אחד, הוא חשב שאני בת עשרים. היו לו עיניים מוזרות... הם היו יפות, כחולות, אבל...
לא היו לו עישונים.
יכול להיות שזה היה הוא?
רקדנו, ואחר כך...
מצאתי את עצמי כאן, רטובה, בודדה. איפה כל המכוניות? בטח כבר מאוחר מדי אפילו בשבילם.
הרגשתי שאמור להיות לי קר, הרגשתי שאני אמורה לרעוד, אבל היה חום שהתפשט בתוכי, לא נתן לקור לחדור.
הורדתי את השמלה, שמתחתיה היתה חולצה עם פסים שחורים לבנים.
הרמתי את ידי, דפקתי על ראשי בכוח עם המרפקים, מנסה להזכר...

לא. זה לא יכול להיות.
ראיתי דמות שחורה ומפחידה מבזיקה מולי, ואז נכנסת לגופי בענן שחור. הוא בלע אותי מבפנים.
ניסיתי להלחם, צרחתי מכאב ומפחד, אך הוא לא נתן לי מנוח.
הוא עיכל כל פיסת כוח שנשארה בגופי, כל שבריר של תקווה או אהבה.
הוא כילה את נשמתי, אכל את כל האנושיות שעוד נותרה בי.
ואז הוא עזב. 
לא נשאר לו מה לאכול יותר, הוא שאב כל טיפה קטנה של אושר, והשאיר רק כאב, צער, חרדה.
מחשבה אחת היתה בראשי, מחשבה שלא יכלה לצאת ממנו.
נפלתי על ברכיי, מביטה בדמות הענן המחייכת מעלי.
הוא לחש בקולו הנחשי, כאילו קרא את מחשבותיי
״לא היית צריכה ללכת...״
שמטתי את גופי אל המדרכה הקרה. הרגשתי את הקור שוב, חודר לעצמותיי, כאילו רצה לעכל אותן, לשרוף אותן בכאב.
שמעתי מספר לחישות נוספות, אך לא הבטתי למעלה. לא יכולתי להזיז אף איבר בגופי.
הלחישות נחלשו, ובסופו של דבר פסקו.
הוא נעלם.
D36ab0410019aaef4e453ad2_large
נכתב על ידי , 31/3/2012 22:57  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lolipop19 ב-3/4/2012 16:05
 



חברות...


אני יודעת שבזמן האחרון לא פרסמתי סיפורים, גם לא כתבתי בכללי...

אבל יש לי בעיה.

יש לי חברות, 2, מהבית ספר הקודם. אני אוהבת אותן מאוד, אני לא רוצה לאבד אותן.

אבל מצד שני, מאוד מאוד מאוד קשה לי למצוא בהן תכונות שאני אוהבת.

אחת, שאני אוהבת מאוד והיא אוהבת אותי (קצת יותר מדי נדבקת... טוב, הרבה יותר מדי) אני קוראת לה החברה הכי טובה שלי, אבל בעצם אין לי סיבה לכך.

כל פעם שהיא רוצה להיפגש, אני מוצאת תירוץ אחר למה לא. וכשאנחנו נפגשת, אנחנו משתעממות.

והשניה? אותה לא ראיתי חודש. אני רואה אותה פעם בשלושה חודשים אותי יותר. והיא משתנה לכיוון הפרחה, וזה כיוון שאני שונאת במיוחד. היא שוחה עם הזרם.

 

ואני פשוט לא מצליחה למצוא בהן אפילו דבר אחד שמייחד אותן מכל ילדה אחרת שיכלה להיות חברה שלי. עם החברות החדשות אני צוחקת כל רגע, אני מרגישה איתן פתוחה ואני אוהבת אותן כמו את החברות הקודמות שלי.

עוד לא עברתי את המחסום של חברה הכי טובה ופחות טובה, למרות שאני יודעת שאי אפשר באמת לדרג, אבל...

צהל היו איתי שש שנים. אלו איתי שבעה חודשים. ואני מרגישה איתן אותו הדבר. בעצם, אני מרגישה טוב יותר עם החברות החדשות.

לקרוא להן החברות הכי טובות שלי מרגיש לי כמו בגידה, אבל מצד שני... אין לי סיבה מפורשת לשמור על קשר עם החברות הוותיקות יותר. הן פשו לא הטיפוס שלי, בכל מובן אפשרי, אף אחת מהן והן לא דומות בכלל.

מה עושים?!

נכתב על ידי , 31/3/2012 00:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-31/3/2012 23:10
 



תגובה לפוסט של tears.dont.fall


Me, myself.משתמש מאומת (האתר שלי) , 18:18 29/3/2012:
אני חושבת שאני יומן.
יומן עם עטיפה יפה, כריכה שהיא, כביכול, קשה, ויש לו מנעול עם מפתח.

המפתח חבוי במקום נסתר, שאנשים מעטים יכולים להגיע אליו.

ואז באים, עם המפתח, לכריכה היפה, שעליה יש כמה שריטות. לא עמוקות, אבל יש. אם מסתכלים טוב, יש גם כמה פינת מפורקות.

ואז...

פותחים אותו. ובפנים, יש סודות רבים שמוסתרים מפני כל עין. סודות גדולים וקטנים, רגשות ומחשבות, דאגות ושמחות.

מה שכתוב ביומן לא מצויין בשום מקום אחר, רק בו-

ורק אנשים מסויימים יכולים ומצליחים לקרוא את הכתב המסורבל שלו.

ואלו האנשים שאני הכי מעריכה בעולם.


(אני הולכת לפרסם את זה בתור פוסט, רעיון מקסים כל כך).


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה
נכתב על ידי , 29/3/2012 18:18  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לי ב-30/3/2012 14:31
 



אני יפה


כשהחלפתי בגדים, עמדתי מול המראה, והסתכלתי בפניי.


חשבתי על מה שעבר עלי היום, יום מעצבן במיוחד.


ואז, לרגע קצר, נעלמו כל המחשבות מראשי, ורק מחשבה אחד עלתה בי.


אני יפה.


ואני, באמת ובתמים, מאמינה שזה נכון.


הבטתי בשערי הזהוב, הכמעט גלי.


הבטתי בעיניי, אלו שחום בהיר מתפשט מהעישונים הגדולים שבהם והופך לירוק זית כהה.


הבטתי בשפתיי הורדרדות, הרציניות.


לא חייכתי, לא שמחתי, לא הייתי צינית.


בעצם, כן שמחתי, אבל מבפנים. שמחתי שאני יכולה להעריך את היופי שלי, שמחתי שיש לי יופי שאני יכולה להעריך.


אז יש לי פצעונים, ואני לא רזה. האוזניים שלי לא מושלמות, והאף מוזר. הגבות לא מסודרות, הבטן נשפכת...


אבל אני יפה בכל זאת.


אני לא מלכת היופי 2035, אבל אני יפה.


והפנים העגולות שלי היו חתומות, והמחשבה שצפה ירדה אט אט חזרה...


התלבשתי, נכנסתי למיטה, וחשבתי על זה שוב...


אני יפה.


אתם לא תצליחו להוכיח לי אחרת.


עריכה:

לא כתבתי את זה כאן, אבל ביום שישי ראיתי את הסרט ״רועש להחריד וקרוב להפליא״ או הפוך, אני מבולבלת.

זה סרט מדהים, עצרתי את עצמי מלבכות כל כך הרבה פעמים. אפילו אבא שלי, שלא אוהב סרטי דרמה ונרדם כמעט בכל סרט נשאר ער. זה סרט עם משמעות כל כך חזקה, בעיקר בגלל שהוא מנקודת מבט של ילד. ובכל זאת, הוא לא משעמם, יש לו עלילה מעניינת ומוצגים בו טיפוסים רבים ומעניינים.

הייתי נותנת חמישה כוכבים.

אין לי מצב רוח חפרני, אני עייפה ומשועממת, אז אני פורשת לישון. ישנתי היום עד אחת בצהריים (!) והפנמתי את זה שחברות שלי מאמינות בקסם וערפדים ושטן ודברים שלי נשמעים מאוד מפגרים.

אני לא מאמינה שמישהו או משהו קבע את העתיד שלי מראש, אני לא מאמינה בגורל.

אני מאמינה שהקווים בידיים נוצרים בעקבות קיפול הידיים ולא בגלל שהן אומרות אם אתה ערפד או אם יהיו לך חיים קצרים עם חמיש ילדים וכלב.

נכתב על ידי , 28/3/2012 23:27  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me, myself. ב-29/3/2012 17:47
 



חזרתי!!!


נכון שהתגעגעתם!?


כי אם אני לא מעדכנת פעמיים ביום מזה משעמם לכם....


סתם. אני יודעת שלא ממש הייתי חסרה כאן, אבל מסתבר שהבלוג היה לי מאוד חסר...


והקוראות החמודות שלי, שתמיד מגיבות כאלו תגובות מדהימות שעושות טוב על הלב...


והסיפורים!


אוי הסיפורים....


 


תשמעו, אין לי מה להגיד על הטיול. היה כיף והכל, בעיקר באכסניה- היו צחוקים, אבל היינו בסביבת ירושלים שהייתי בה כמה פעמים....


 


וחברות שלי חושבות שהן ערפדיות. 

ואתם יודעים מה?

אני בסדר עם זה.

זה יעבור להן.

נכתב על ידי , 27/3/2012 19:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me, myself. ב-27/3/2012 22:02
 



לדף הבא
דפים:  

7,272
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תחביבים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, myself. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, myself. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)