כן, בפעם הראשונה בחיי הייתי בהופעה... היה כל כך כיף!

חזרתי ממנה עכשיו, הופעה בקיסריה של לא אחר משלמה ארצי, והוא כזה מעולה! *מוסיפה לרשימת מוזיקה*

הוא חמוד מצחיק כזה, והיה בין המלווים שלו אחד ממוניקה סקס ^-^

אבל מה... לא יכולתי להפסיק לחשוב:

אם כל כך מגניב לי וכיף לי להיות בהופעה של שלמה ארצי,

איך אני ארגיש בהופעה של מישהו שאני אוהבת יותר...? אביב גפן (זה אפשרי!), מוניקה סקס (יס ווי כן!) או אפילו... גרין דיי! (איי וויש... נבר).

כי בתכלס, לשמוע אותם באייפד זה כיף ואפילו מרגיע, אבל בהופעה זה אחרת לגמרי.

בקיצור, מה אני חופרת, היה כיף היום בכללי, ציירתי, עשיתי קצת, ממש טיפה שיעורים, אתמול ציירתי אחד מתוך שני הציורים לבית ספר...

עוד שבוע וחצי אני נוסעת לרומניההה!!!

אבל אני חייבת לגמור שיעורים >~<

בקיצור, היה כיף... ואמא שלי נורא מסכנה כי זה היה חלום שלה ללכת להופעה של שלמה ארצי והיו לנו כרטיסים מהעבודה של ההורים שלי, אבל היא בשנת אבל... אני ממש עצובה בשבילה, היא הייתה נהנית...

אבל לא נורא. היה לי יום באנרגיות טובות, הספקתי די הרבה, ודרך אגב...

לאחותי יש חבר, וזה ממש הזוי. אבל הם כאלה חמודיייייםם!!!! ישבתי מול המחשב, ואז.. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו מחבק אותה מאחורה... שיוו איזה חיוך מטומטם נמרח לי על הפנים בכל פעם שאני רואה אותם ביחד!

אה, ובזמן שהקהל התיישב במקומו, השמיעו קולדפליי XD חעערח כיפלי.

*לא בטוחה שהייתי הולכת להופעה של קולדפליי, אולי רק אם היה איזה מבצע...

בקיצור,

אני מיס סאנשיין היום.

קיבלתי אותו לפני די הרבה זמן... ואני לא יודעת מה יש לי כל כך להגיד, אבל בכל מקרה...:

1. אני מתה על בשר. חולה על בשר, וכל מה שקשור לבשר. אמנם חבל לי על התרנגולות והפרות שמתות בשבילי, אבל... העולם אכזר. אני אוהבת בשר ולא יכולה לוותר על זה בשום אופן, לא משנה כמה פעמים אחותי תגיד למ שאני אוכלת חיה מתה.

2. אני כותבת סיפור ולא סיפרתי לכם XP אני מקווה להצליח לגמור אותו, הולך לי די טוב אבל אני חושבת שאנ רצה יותר מדי. בכל מקרה, אל תפתחו ציפיות.

3. אני בכיינית. אני בוכה מכל דבר. אני בוכה כשכועסים עלי (וזה קורה הרבה), אני בוכה כשאני מתגעגעת, עצובה, שמחה, הקלה, התלהבות ממשהו ענק ומדהים, בכי כי העולם אכזר... אני בוכה כל יום כמעט.

4. נקשרתי לאחותי (לוטם) הרבה יותר בשנה שנתיים האחרונות, כי לפני זה היינו סתם אחיות... ועכשיו אנחנו מדברות כמעט על הכל. אמרתי לה פעם, לפני כמה שנים, שאני שונאת אותה. נלחמתי עם המצפון שלי על זה המון זמן, ואני מצטערת על זה בכל פעם שאני נזכרת בזה. מאז לא אמרתי לה את זה שוב.

5. אני מכורה לדברים מתוקים. אם אין שוקולד בבית אני משתגעת, ואני גם חולה על אלפחורס, אז אם יש חבילה בבית שלושה ימים זה שיא.

6. מאז שאני ממש קטנטנה אני ממציאה סיפורים, מאז שאני זוכרת את עצמי. בגיל שש-שבע, כשהתחלתי לכתוב, התחלתי לעשות ספרים כאלה שכתבתי וציירתי בהם סיפורים... לקחתי כמה דפים, קיפלתי לשניים והידקתי את כולם ביחד. נורא התגאיתי בהם...

7. אני שונאת את האף שלי. כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני יפה, כל אדם יפה, שהכל בסדר, אני לא יכולה לסבול את האף שלי. הוא גדול כזה, ויש לו גבעה בגשר האף...

8. אני אוהבת ילדים קטנים. הם חמודים ומצחיקים. רק בלי החיתולים והפיפי...

9. יש דברים, רגעים בחיים, שאני נןרא רוצה להגיע אליהם, למשל - לחבק את הבחור שאני אוהבת, ללטף את הבטן ההריונית שלי,  להחזיק או להניק את התינוק היפה שלי,לטייל ברחוב עם האחיין הבלונדיני שיהיה לי (או אחיינית, וכן, הם בטוח יהיו בלונדינים בגיל קטן). פשוט כל כך בא לי להגיע לרגע המאושר הזה, ואז הפנטזיה מתנפצת כשאני חושבת... שאולי זה יתקלקל. אולי משהו יקרה. הדבר שהכי מפחיד אותי באמת, זה שאני או הבעל שיהיה לי לא נוכל להביא ילדים לעולם. זה נראה לי כמו העונש הכי גדול שהיקום יכול להפיל עליך...

חפרתי כאן.

10. אם תרצו לדעת משהו תשאלו בתגובות, כי ממש אין לי מה לספר...  אתם כבר יודעים עלי בערך כל מה שאתם צריכים.

ואם בא לכם, אני יכולה לצטט לכם מדי פעם שיחות שלי עם אנשים קרובים אלי.

עריכה:

נזכרתי במשהו!

לא כזה קשור, אבל יש לי קרובת משפחה שהיא לסבית והיא אחד האנשים הכי מגניבים שאני מכירה (אם לא ה! XD) ואולי היא תורמת לזה שאני לא רק בסדר עם להט"ב אלא גם אוהבת אותם...

"יש לי מתנה לכבוד יום ההולדת שלך!" קרא לורן בן החמש.

היילי הצמידה את כף ידה לפיה, וחיוך גדול התפשט על פניה.

לורן החזיק זר פרחים צהובים מאחורי גבו, והוא הושיט אותו להיילי. הילדה התקשתה לקחת ממנו את הזר, אך בסופו של דבר תפסה אותו. לורן חייך חיוך גדול וחשף שיניים צחורות וקטנטנות. הוא התיישב ליד היילי על הספסל הכחול, היא מביטה בפרחים וחופנת בידה פרח צהוב אחד, והוא מביט אל השמיים.

"תראי!" הוא קורא אליה, ומצביע לעבר מטוס גדול שטס מעל העיר. בעוד היילי מביטה במטוס, היא הכניסה את ידה לפיה ושיחקה באצבעותיה.

אישה רזה ונמוכה בעלת שיער בהיר ניגשת אל הילדים. "הולכים הביתה," היא אומרת, לורן קופץ מהכיסא ומחזיק בידה.

איש רחב מרים את היילי על כתפיו, היא מחזיקה באצבעותיו ומשחקת בהן באצבעותיה הקצרות והשמנמנות.

 "היילי, את יודעת שמחר תהיי בת שבע?" הוא אמר.

היילי חייכה חיוך גדול, מחצה את ידו של אביה, עזבה, מחצה ושוב עזבה. האב כבר היה רגיל לכך.

"לורן, מה תביא להיילי במתנה ליום ההולדת?" שאלה האישה הדקיקה את בנה בן השמונה.

"אני אכין לה זר פרחים, עם פרחים צבעוניים מהגינה, ואחבר אותם בסרט."

"זה נשמע נפלא," האם נשקה לבנה על שערו הזהוב.

"דודה לורה הגיע!" קרא האיש הרחב, עזר להיילי לקום והחזיק את ידה כשהלכה לכיוון הדלת. אצבעותיה שיחקו בפיה כאילו מחפשות במה לתפוס.

דודה לורה הרימה את הילדה וקראה, "את בת תשע! עוד מעט בת תשע!"

היילי קיבלה מתנות נהדרות ליום הולדתה – אמא ואבא הביאו לה בובה גדולה של דובי כחול, כמעט בגודל שלה. חברה של אמא הביאה סרטים בכל מני צבעים כדי שסוף סוף תקשור את שערה הארוך והבהיר שהרוח תמיד פורעת. דודה לורה הביאה לה המון כדורים רכים בכל מני צבעים, כדורים קטנים שתוכל לשחק איתם בידיה הזעירות במקום להכניס אותן לפיה.

את המתנה היפה מכולן קיבלה מלורן, היחיד שתמיד הבין אותה ומה היא רוצה. הוא הביא לה זר ענק של פרחים בכל הצבעים, בדיוק מה שהיא אוהבת.

את יום הולדתה האחד-עשר בילתה היילי בגינה, הפעם אצבעותיה משחקות בענפיו הקטנים של עץ בשלכת. דמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה, ואף על פי כן היא היתה שקטה כתמיד. הוריה ישבו בסלון מול האח, צופים בה, שומרים מרחוק פן תמעד לפתע. לאם עוד היו תפרים מעל  הגבה, כתוצאה מתאונת הדרכים שהיתה אתמול, כשעה לאחר שלורן נתן לה במתנה טבעת כסף, ואת הטבעת השניה הוא השאיר אצלו. הוא אמר שכך תמיד ישארו מחוברים.

"מחר אביא לך זר פרחים!" הוא הבטיח, והיא כהרגלה הצמידה את ידה לפיה. אך זה היה יום ההולדת הראשון שבו היילי לא קיבלה זר פרחים מלורן. את הטבעת שלו נתנו לה, והיא שמה גם אותה על ידה, אצבע אחת על יד האצבע עם הטבעת שלה.

היא הסתובב ופנתה להכנס הביתה דרך דלת הזכוכית הגדולה, ואמה קמה לעזור לה. דמעות לא הפסיקו להרטיב את פניה מאז שסיפרו לה על התאונה, בה היו מעורבים אימה ואחיה הקטן, לורן.

היא לקחה דף ועט, כתבה עליו בידה הרועדת והושיטה את הפתק להוריה, ואימה קראה אותו בקול.

"אני הייתי בטוחה שבגלל הרט* אני אמות לפניו."

*רט - תסמונת שכוללת קשיים בדיבור ואף אילמות, מאפיינים נוספים דומים לאוטיזם הקלאסי, מופיעה בעיקר אצל נשים. החולות בתסמונת עלולות לקבל דום נשימה בכל רגע. לקריאה מפורטת: תסמונת רט

כתבתי סיפור על זה, אחרי שקראתי את כל הערך בויקיפדיה על התסמונת.

ניסיתי לתאר מה שהבנתי וראיתי בסרטון בוויינט, על "מלאכיות הדממה" (כך מכנים את הילדות הלוקות בתסמונת).

יצא סבבה, בהתחשב בכך שלא כתבתי המון זמן, וגם בזה שאני לא יודעת הרבה על התסמונת, רק מה שקראתי והבנתי בעצמי...

תירוצים תירוצים XD

אני חושבת לעצמי, איזה מזל שאין לי אף אחד במשפחה המורחבת שלוקה באיזשהיא תסמונת, וגם לא בקשת האוטיסטית.

בקיצור, מה אתם חושבים?...

ברור שכן. אני חלמתי על גרין דיי שלוש פעמים.

שלושה חלומות עם השפעה רעה... בראשון הייתי המנקה שלהם. את השני אני לא זוכרת, רק שהוא היה ושהוא היה רע.

והשלישי טרי מהלילה.

כאילו WTF, אני חלמתי שאני לוקחת סמים. עם גרין דיי. והמשטרה כל הזמן תפסה את חברי הלהקה עם שוקים חשמליים, ושיחררה אותם. הופיעה שם באיזשהו שלב אישה זקנה שהתיימרה להיות סבתא של בילי ג׳ו.

זה היה פשוט חלום הזוי, ועוד בכמה שהוא נראה הגיוני. מה שלא היה הגיוני באמת, זה שהאחיות שלי היו שם ולא כעסו על זה שלקחתי סמים... ושבילי בכלל עודד אותי לעשות את זה.. ושבכלל פגשתי אותם! ואני לא זוכרת שהם דיברו אנגלית...

בקיצור, חלום הזוי. ואולי בגלל שאני לא מבינה את ההרגשה אז גם בחלום סתם התנהגתי מוזר ולא הייתי ב״היי״.

אולי זה משהו פסיכולוגי, שהשירים שלהם משפיעים עלי XD הרי כבר שלוש פעמים זה קרה לי! 

סתם חפרתי.

רציתי לכתוב רק:

חלמתי שאני מסתממת עם גרין דיי.

אולי דמיינתי את הסבתא?

לא מראה חיצוני, אלא פנימי.

לא במובן של ״חמודה מתוקה מצחיקה״...

אולי זה יעזור לכם להבין מה אני רוצה, אם אגיד שאפילו האנשם הקרובים אלי לא מכירים אותי. פרותה התפלאה שיש לי בלוג, ולא הבינה בשביל מה אני צריכה אותו. היא לא יודעת כמה זה עוזר לי, במה זה עוזר לי. בגלל זה אני גם לא רוצה ששצה תדע, וארולי, ואף אחד, כי אז אנשים יכולים לגלות שאני בכלל לא מי שהם חושבים שאני. 

מורות חושבות בדרך כלל שאני ילדה חכמה ושקטה שיש לי חברה וחצי וכל החיים שלה הם סביב בית ספר. אני ממש לא כזאת.

אנשים חושבים הרבה שאני עושה מה שאומרים לי, שאני לא עומדת על שלי, שאני לא מתווכחת ורבה, לא צועקת אף פעם. חלק קטן מזה נכון, וגם אותו אני מנסה לשנות.

אנשים לא חושבים שאני עמוקה, שיש לי מחשבות פילוסופיות, שאני כותבת סיפורים בטח שלא. אולי זה בגלל שאני בלונדינית ו״חמודה״, אולי בגלל שאני קצת ביישנית בהתחלה, אולי בגלל משהו אחר.

אז מה אתם חושבים? האם אני אחד מהדברים האלה? כי אתם קוראים את מה שאני כותבת, אני שופכת את ליבי לפניכם, אתם יודעים בדיוק מי אני.

ואני, אני לא יודעת מי אני.

אז בבקשה, תספרו לי.

כי אני לא חושבת שאנ אף אחד מהדברים שחושבים שאני, לוקח לי זמן להפתח זה נכון, אבל אני  לא יודעת מה אני אם לא מה שהזכרתי למעלה.

כי מלאת בטחון עצמי אני לא, עומדת על שלי בכל נושא אני לא ממש, דומה לפרותה אני לא, דומה לארולי אני לא, דומה לשצה אני לא, דומה למיכלי אני לא, דומה ללוטם גם לא, ולא לאייל אלה או אלון, גם לא לאמא ואבא.

אני שמחה שאני לא דומה להם.

אבל אני לא יודעת מי אני, כי ני יודעת בערך מי הם - אבל לא מי אני עצמי.

הכי מעצבן שמתפלאים כשאני מתנהגת אחרת ממה שחושבים. אתם לא מכירים אותי, ל-א יודעים מי אני. אפילו אני לא. אז אל תתפלאו שאני לא מי שחשבתם!!!

ברר.

דרך אגב, משהו שלא קשור, סיימתי את ״כשף של דיו״... ספר נהדר, אבל מרגישים שהוא אמצע כזה.

אני מתה כבר שיצא הטריילר לסרט של יצורים יפהפיים, הוא עומד לצאת באמריקה בפברואר הקרוב!!!

בקיצור,

הממ.

עריכה:

מוניקה סקס כאלה אדירושים.

אחותי כזאת אדירושה.