2

להשתלב בסוריה

זהו.

זה מתחיל. (שמישהו יגאל אותי מיסורי)

הצילו! אני בסוריה עם בן - אדם שאני לא מכיר!

ועוד ללא רצוני!

את האמת חשבתי שסוריה תהיה יותר שונה מישראל, האנשים אפילו לא נראים ערבים.

בעצם, איך ערבי אמור להיראות בכלל?

זה לא הרבה מידע אצל מישהו שאמור להשמיד את הנשק הכימי! (עדיין לא עיכלתי)

המדריך שלי מאוד מוזר, הוא לא מדבר איתי על כלום, ומאז שפגשתי אותו אלה כל המילים שאמר: "היי, אני אדם."

הוא טיפוס מאוד מוזר וסגור.

הכל מסביב ערבית ואני לא מבין והוא כן, אז אולי תתרגם לי, אדם?!

התחלתי לעכל את זה שאני בסוריה...

וחוץ מזה שאני אוכל את הכרית שלי בלילה מרוב פחד שמחבל יבוא לחדר המלון שלנועם סכין וירצח אותי, אני בסדר.

ותנחשו מה קרה למחרת!

אדם אצר 3 מילים שלמות ברצף. (נס משמיים)

"צריך להשכיר דירה."

מילים מאוד משמעותיות בשבילו, כי אחרי זה הוא חייך כאילו גרם לי להיות גאה בו.

את האמת שביום חמישי כבר פחות פחדתי, והבנתי שאם צה"ל אומרים שאני בדיוק מתאים לזה, אולי יש בזה משהו...

מצד שני, הם לא אמרו לי אם אני אשאר בחיים.

בסוף, אמרתי לאדם שאני מוכן לאימונים, והוא אמר" "לא, אתה לא."

"אבל אני כן!" אמרתי.

"אתה חושב שאתה כן, אבל הנפש שלך יותר מדי עדינה." הוא אמר לי.

נראה לי שהוא פגש את אמא שלי.

"מה? אבל איך אני אהפוך את הנפש שלי לאממם... נפש לא עדינה?"

"אתה תראה..."
 אולי הוא חוש שהנפש שלי עדינה כי הנפש שלו חזקה כמו אפוד מגן!

אחרי 10 ימים, נמאס לי!

"תאמן אותי עכשיו! וזה לא בקשה אלא דרישה!" צעקתי עליו.

ואז הסתכלתי על השרירים שלו והבנתי איזה טעות עשיתי.

התכוננתי לקבל מכות, אבל במקום זה הוא אמר: "אתה מוכן."

התחלנו יום למחרת.

"אז מה נלמד קודם? רובה? או אולי אקדח!" אמרתי בהתלהבות.

ואז ראיתי אותו מושיט לי סכין....

"אתה יודע לחתוך סלט?" הוא אמר לי.

"כן, אבל מה זה קשור?"

ואז ראיתי מלא ירקות!
"אתה צריך להתרגל לסכין, סכין זה גם נשק על ירקות."

זה נשמע לי ממש מוזר, אבל התחלתי.

כשסיימתי, אמרתי לו: "סיימתי, מה עכשיו?"

חשבתי שנעשה אימונים אמיתיים אבל אז הוא אמר לי לאכול את כל הסלט....

התחלתי לאכול ואז נמאס לי, והלכתי לקרוא ספר, פתאום פגעה בספר שלי חרב עם נייר שרוף עליה!

בגלל הנייר הספר שלי נשרף!

"למה עשית את זה?" צעקתי על אדם.

"זה לא הייתי אני.."

כבר? זה היה מהר, מעניין מה נעשה עכשיו..

אדם בטח יאמר שנשנה את עצמנו לכלבים בניתוח, מאוד נחמד.

אבל לי יש רעיון יותר טוב.

בטח רציתם לקרוא עכשיו סצנה של אקשן, הבעיה שלא היתה כזאת.

אחרי החץ לא קרה כלום, פשוט ברחנו.

ואז כששאלתי אותו למה ברחנו הוא אמר לי בגלל שאני לא מאומן.

"הגיע הרגע שחיכית לו." הוא אמר לי, והביא לי אקדח.

"לפני שמתחילים, כדאי שתדע מה באמת יקרה כאן." הוא אמר לי ולא ממש הבנתי למה.

"מה זאת אומרת?"

"מה אתה הולך לעשות כאן."
"אני יודע, להשמיד את הנשק הכימי, לא?"

חשבתי שאני יודע, אבל התחלתי לדאוג.

שוב חץ דומה פגע מעל ראשי.

כיונתי את האקדח לחלון, ויריתי.

פגעתי.

אדם עמד בפה פעור מולי ובהה בחלון.

"מה עשית?!" הוא צעק עלי ברגע שהתעשת.

"הרגתי את מי שרדף אחרינו! החזרתי לו בצעקה.

"אבל בסוריה אף אחד לא עובד לבד! זה בטח קבוצה, ועדיין לא נכנסנו לקבוצה אחרת, אז זה יהיה חשוד שירית באקדח!" הוא צעק עלי.

 מה אתה רוצ... רגע, מה אמרת? שנכנס לקבוצה?"

עכשיו אני עמדתי בפה פעור.

"אתה צריך להסתנן לנשק הכימי."

"אבל אני לא יודע ערבית!"

"אתה תלמד. בינתיים אני רואה שאתה טוב באקדח!" ראיתי שהוא היה מופתע, בכל זאת אני בן 16..

"מעניין אם תהיה ככה ברובה...."

הוא אמר , והתחלתי להתרגש.

באימונים לרובה התחלנו עם רובה צבע, והוא היה כבד! וחשבתי: שאם הוא כבד, איך יהיה רובה אמיתי?

בקושי פגעתי במטרה.

היא הייתה מאוד קטנה.

פתאום נכנס מחבל ויריתי עליו עם רובה הצבע, ופגעתי! כנראה שאני טוב בלחץ!

המחבל לא הבין למה יש עליו צבע ולא פגע בו כדור אמיתי.

בינתיים לקחתי אקדח ויריתי לו בידיוק בראש! הוא נפל על הרצפה, ואדם שוב בהה באוויר כמו מפגר...

"לפי דעתי, אתה מוכן..." הוא אמר תוך כדי שבהה.

ואז ראינו שהייתה קבוצה גדולה יותר של מחבלים, והספקתי לראות ילד בגילי בתוכם, הוא בטח מרגיש כמוני...

ברחנו, תוך כדי שירו עלינו, ונפגעתי בכתף... תוך כדי ריצה ראיתי דם, הרבה דם!

לא השתלבנו כל כך טוב בסוריה, אז אדם רץ לרשום אותנו לקבוצה ערבית.