.............

אוקיי. תקופה קשה. ריקנות שמשתלטת עליי. מרגישה כאילו כל יום אני קמה ומחכה שיגיע מחר.

באמת שאין לי כל מטרה כרגע..יש אחריות ומחויבויות אבל 0 פעולות שאני עושה שמקדמות אותי.אני לא יודעת 

לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת יותר להקיא. אני שונאת את זה כל כך!

10 ימים הצלחתי להחזיק בלי להקיא -כמובן שעליתי במשקל. אבל זה בהחלט היה קשה והייתי גאה בעצמי.בשלוש שנים האחרונות לא היו יותר מ4 ימים שלא הקאתי.  

אחר כך חזרתי הביתה ולא השתלטתי על עצמי. הקאתי בסופש כל יום לפחות פעמיים ..אמא תפסה אותי בפעם האחרונה

שמעה אותי נאבקת בעצמי בעירום מעל האסלה (תיאור מלבב). כל מה שהצלחתי לחשוב זה שזה לא הוגן ש10 ימים אני הייתי בסדר והיא תופסת אותי עכשיו 😡

היא שאלה אותי אם ככה עשיתי את הדיאטה ואם אני גורמת לעצמי להקיא. אמרתי מה פתאום אבל התוודתי שזה היה בכוונה באותו הרגע כי האוכל שאכלתי עשה לי בחילה .בסופו של דבר היא כעסה על הפירסינג בפטמות..לא העלתה מאז את הקטע עם ההקאות אז לא יודעת מה היא חושבת..שבועיים וחצי מאז אני מקפידה להגיד שכואבת לי הבטן ואני לא מרגישה משהו-כדי שיסתדר לה בראש שזה כי בכללי אני לא מרגישה טוב. לא רוצה להיחשף. 

אני מרגישה לבד באופן מוגזם. אין לי אפילו על מי לחשוב 

פלאשבקים של דברים נוראיים רצים לי בראש..

מתחילת השבוע חזרתי לאכול קצת 

ואני עושה ספורט  

ואני מתחילה לרדת את מה שעליתי

ואין לי מה לעשות עם עצמי יותר. מתקלחת כל הזמן יוצאת להליכות רואה טלוויזיה.הולכת לישון וקמה מאינסוף סיוטים. 

סוחט אותי

מה הלאה ?!