Down The Rabbit Hole

את חייכת וצחקת קצת ולא היה לך מה להגיד. זה עיצבן אותך. בראש המילים נאמרו הרבה הרבה, ים זרם מתוך הראש(והלב) אבל נעצר ונתקע בגרון. כמה שרצית להוציא את המילים אבל הן לא יצאו... ועכשיו את מצטערת על זה. את לא תפסיקי להצטער על כך עד סוף ימיך. ההליכה שלה, הדיבור שלה, העיניים שלה. כל זה חולף עם כל לילה ולילה שעובר וכל חלום מחליף את הזכרון. זה טוב, את חושבת לפעמים. זה טוב שהגוף שלך מתעתע אותך לשכוח דברים שכואבים לך בלב. אבל מה את תעשי אם את לא רוצה? מה אם את רוצה להרגיש את הכאב הנלווה לכל הזכרונות שיש לך ממנה? 

לא ציפית שזה יכאב לך כל כך. בטח, אנשים עוד יבואו וישאירו עליך רושם אבל מי יעז ויבוא להחליף אותה?