מצחיק שבמשך השנים אני פוגשת ופוגשת מבוגרים שמבינים אותי ושדואגים לי. רק פוגשת אף אחד לא באמת נשאר במקום. כמו תמרורי אזהרה שחולפים עם הדרך. הם יודעים מה לא בסדר איתי מזדהים איתי ומאחלים לי כל טוב. וזה בסדר כי זה גורם לי להרגיש פחות בודדה.
חוץ מהמורה הבת זונה ביסודי. כי שילד סומך עליך ואומר לך שלא טוב לו בבית והוא פוחד אז את עושה משהו. את לא צוחקת בנימוס ואומרת שהכל זאת המצאה. אבל זה בסדר. עוד אחת מהשריטות שלי. אני אפילו לא זוכרת אותך. ואני צעירה ואת זקנה וזה משנה את הכל.
התמרור האחרון שלי, הייתי רוצה שתשאר. שלא תחלוף. חבל לי מאוד כי באמת הבנת אותי אפילו שהייתי מטומטמת. אבל גם זה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Olympia