Down The Rabbit Hole

היא ישבה על הכורסא הישנה שהם ירשו מסבתא ובתוך עיני הדבש שלה השתקף אור השמש שתכף תשקע. היא הביטה בו, בגב הדק שלו ובאצבעותיו אשר טיילו בעדינות על קלידי הפסנתר. היא הייתה יכולה לשבת שם כל היום בין הקירות עם הטפט הפרחוני המתקלף ולהסתכל על החינניות שלו אם לא היה נעלם במשך שאר היום וחוזר רק בצהריים המאוחרים. הוא בטח מחפש נחמה בידיה של אישה אחרת, היא חשבה. מספיק רעל יש בבית, הוא צריך להתנקות מידי פעם. היא הבינה את זה לגמרי והייתה עושה משהו משלה אם לא הייתה שקועה מעל הצוואר בכל החטאים האלו. היא קמה ונישקה את לחיו, כאילו מבקשת סליחה. הוא לא הפסיק לנגן. 

כשאתם מסתכלים עליה אתם מסתכלים במראה. אתם רואים את עצמכם בצורה הכי נוראית שיכולה להיות. אתם רואים את עצמכם רקובים. אתם רואים את עצמכם.
אין לה אישיות. האישיות שלה נגזרה ממגזינים ומריחה כמו פרחים רקובים שאף אחד לא חשב לזרוק לפח.

היא אוהבת שונאת חברת אנשים כי היא מוצאת את עצמה בהם אבל היא לא רואה שום דבר מעבר וכשהיא לבד היא לבד אפילו את עצמה אין לה. כשהיא לבד היא לא חושבת ולא רואה ולא יודעת דבר היא פשוט יושבת שם בפינה ומחכה שמישהו יבוא.

אולי אם היא תכתוב משהו יקרה משהו אבל שום דבר לא קורה והכל נשאר דומם והמחשבות רצות אבל הן לא הגיוניות וגם לא תמיד שלה.
הכל ירוק הכל זוהר מאורות לא מציאותיים.